רון שלום
נטו זמן טיפוס ממולץ הוא בין 5- 7 ימים ממליץ בחום על הסתגלות
אתה מוזמן להסתכל על המסלול של הטרק להר קניה של אקו טיולי שטח
שים לב זה טרק קשה.
המעבר לפוינט לננה היא 5000 מטר ...
דורון

שלא בסתירה לדברי דורון, ניתן לעלות לפוינט לנאנה בשלושה ימים ואף פחות מזה במסלול נרו-מרו. במסלול סירימון או צ'וגורייה הדרך ארוכה יותר.

מסלול נרו-מורו הוא המסלול הפופולרי והקל יותר לטיפוס לנקודת לנאנה במרומי הר קניה. המסלול מתחיל בכפר נרו-מורו במערב ההר, עולה לתחנה המטאורולוגית "מט סטיישן", ממשיך למרגלות הפסגה ב"מחנה מקינדר" בדרכו ל"נקודת לנאנה". למרות היותו המסלול הקצר ביותר, הוא גם תלול יותר, ולכן רבים סובלים בו ממחלת גבהים. עליה משער הפארק לפסגה יכולה להתבצע בשלושה ימים, אבל מומלץ למתוח את הטיול לארבעה או חמישה ימים להתאקלמות.
היום הראשון: משער הפארק, חמש שעות עליה מאומצת תביא אותנו למחנה הקרוי מט סטיישן, בגובה 3,050 מטרים. בדרך מתחלף הנוף, מנוף צמחיה טרופית, ליער במבוק ולצמחיה ממוזגת.
היום השני: זהו יום ארוך של שמונה שעות למחנה מקינדר, בגובה 4,200 מטר, ובדרך עוברים ביערות אשחר, באחו אלפיני עם סביוני הענק, מרגניות ענק ופרחי סייפן במרעה ירוק ובוצי לעיתים.
היום השלישי: ניסיון ההגעה לפסגה, אותו כדאי להתחיל הרבה לפני הזריחה, בכפור מקפיא, לחמש שעות עליה לנקודת לנאנה, על מנת להגיע בשעות בהן הראות עדיין סבירה. בצהריים העננות בדרך כלל כבר תכסה את הפסגה, והסיכוי להשקיף ממנה יהיה נמוך יותר. זוהי עליה אנ-אירובית, המהווה התגרות בגוף ומרוץ להגיע לפני שיחלו תופעות מחלת הגבהים. במהלך העליה הנוף משתנה למדבר ארקטי ואגמי מורנה סופית (הנקודה בה הקרחון עצר את ההידרדרות למטה, ונמס מאחורי סוללת עפר שדחף), ולבסוף, קרחוני העד וסלעי הבזלת השחורים. הירידה למקינדר לארוחת בוקר לוקחת רק 2-3 שעות, ומי שגופו בוגד בו, יכול להפסיק בכל מקום ולחזור למחנה. עוד ארבע שעות הליכה קלות ביותר נדרשות להגיע למט סטיישן לשנת לילה, משם החזרה לשער הפארק תהיה הליכה קלילה, קצרה ומהירה ביום הרביעי.

אבל משאלתכם עולה נקודה בעיתית מאד:
אין כל קשר בין כשרכם הגופני ליכולת ההסתגלות לגובה!!
אנשים בעלי כושר גבוה ובמיוחד כאלה שמאמינים בכך, נוטים לעשות את כל הטעויות האפשריות ולהשיג את יכולת הסתגלות גופם, ובדרך כלל יכשלו במאמץ או שימותו בניסיון!
זהו טיול אן-איירובי לחלוטין, אבל גם בו לקצב ההסתגלות החלקי של הגוף ולכמות הכדוריות האדומות או האנמיה בגופכם יש משקל גדול בהרבה מאשר לכושרכם הגופני.
יש לתכנן כל מסע אן-איירובי בקפדנות, ובמיוחד בנושא תזונה!
לא ניתן לעכל יותר מאשר פחמימות ריקות (סוכרים, שוקולד), תה מתוק ומרק.
כל ניסיון להכניס לגוף אוכל כבד יפנה את הדם בגוף למערכת העיכול ופחות חמצן יגיע למוח.
יש להיות קשובים מאד לגוף ולציית לשידוריו.
קראו בבקשה את המאמר על מחלת הגבהים באתר זה: כתבות>טרקים, ושננו את האמור שם.
קחו את הטיול ב"איזי" ואל תקבעו שחייבים להגיע לפסגה היחסית משעממת. גם טיול שאינו מגיע לפסגה מדגים היטב את חגורות הצומח ואת השוני האקלימי ואת הבוטניקה המדהימה של ההר.
כדי לחזור לדברי קודמי, הזמן המומלץ הוא כמובן כזה המאפשר להתאקלם, ולכן 5-7 ימים הוא זמן טוב בהחלט.
בהצלחה,
יובל נעמן