טיול קרוואן באלסקה:
חלק ב' – מדנאלי לוואלדז
מאת: דנה ורפי אשכנזי

כתבה זו היא המשך לכתבה הראשונה בסדרה – מסלול טיול קרוואן באלסקה : פארק דנאלי, ובה המשך הטיול המשפחתי באלסקה.

קרחון קולומביה גולש אל מי המפרץ וגושי קרח ענקיים נשברים ממנו וצפים במים (צילום: bennymarty)

כביש דנאלי – נופים עוצרי נשימה

קטע הטיול הבא הוא דרך עפר בת 130 מייל, הפונה מזרחה מפארק דנאלי. נשמע לא מפתה במיוחד, אך ישנם בדרך זו נופים מדהימים ועוצרי נשימה. אחר הצהרים נכנסנו לכביש דנאלי (Denali Highway). דרך העפר אמנם אילצה אותנו לנסוע לאט, אך הנוף המדהים גרם להאט את הנסיעה עוד יותר, לעצור בצדי הדרך ולהתבונן ללא שובע. נסענו במקביל לנהר ננאנה (Nenana) ולרכס אלסקה – הרים שפסגותיהם מעוטרות שלג. התקדמנו מספר שעות עד לקמפינג גשר ברוסקנה (Brushkana Campground).
כתבות על יעדי טיול באלסקה

מפת מסלול טיול הקרוואן באלסקה:
חלק א': פארק דנאלי | חלק ב': מדנאלי לוואלדז | חלק ג': חצי האי קנאי

הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »

מדובר בקמפינג פראי ומבודד בתוכו זורם נחל, וכשמטילים בשטח שומעים כמעט בכל מקום את רחש המים. מי שחשקה נפשו במים לשתייה, צריך להצטייד מראש או לשאוב מים מהמשאבה הידנית. יצאנו לטיול קצר ברחבי הקמפינג והתקדמנו לכיוון הנחל, בתוכו היו פרוסים חלוקי נחל בשלל צבעי חום, שחור-ירוק ואדמדם. צעדנו על החלוקים אל תוך הנחל הזורם בחוזקה. ממעל התעופף לו שחף. הקור בחוץ היה עז, והיתושים התוקפניים של אלסקה החלו להתנפל עלינו. חזרנו לקרוואן לשתות תה ולהתארגן לקראת הלילה. עוד מעט עשר בלילה, אך בשל שעות האור הארוכות, ההרגשה היא כמו חמש אחר הצהריים. כמה מוזר!

נופים ירוקים-לבנים וכמויות מים עצומות, לצד כביש דנאלי (צילום: Bob Wick)

120 מייל עד העיירה פאקסון על כביש דנאלי הלא סלול (צילום: Dany Sternfeld)

כביש דנאלי והחזרה לציוויליזציה

המשכנו בנסיעה על כביש דנאלי לכיוון מזרח. מסביבנו נוף טונדרות הררי, אגמים וביצות, ומשמאלנו הרכס המושלג – גן עדן עלי אדמות. עצרנו ב- Gracious House, נקודת ישוב בודדה אי שם לאורך הדרך, שבה קמפינג ומספר בקתות אירוח, מסעדה חביבה עם בית קפה ואוכל ביתי (מרקים ופשטידות).

המשכנו בדרכנו, וחצינו את נהר סוסיטנה הרחב על גשר עץ ארוך. ממולנו באה וחלפה רוכבת אופניים כבת 60, אופניה עמוסי ציוד, ונראה היה שהיא מטיילת לבדה. לפניה (ומאחוריה) כ-60 מייל של דרך עפר. איזה אומץ, או אולי טירוף? המשכנו והגענו לנהר מקלארן (Maclaren River), שמקורו בקצהו הנמס של קרחון מקלרן (Maclaren Glacier). עצרנו לצפות בנוף ולטייל, בגובה 1,245 מטר מעל פני הים. בהמשך הדרך חווה לגידול כלבי מזחלות ומסעדה קטנה. נכנסנו למסעדה – מבנה העשוי קורות וגזעי עץ, ובפנים תלויים פוחלצים ופרוות שועלים. לגמנו לאט את הקפה החם והמשכנו הלאה על דרך העפר המשובשת.

כעבור כחצי שעה הגענו לאגמי טנגל (Tangle Lakes), שם תכננו לחתור בקאנו. מזג האוויר שהתקדר מעט והגלים על פני האגם שכנעו אותנו לדחות את השיט למחר בבוקר (אין צורך להזמין מראש). החלטנו לנסוע עוד קצת עד קצה כביש דנאלי ולישון בקמפינג "מסודר" יותר בישוב הבא – פאקסון (Paxson). באזור Tangle River Inn מתחלפת דרך העפר בכביש סלול, והבנות צהלו משמחה לנוכח החזרה אל הציוויליזציה. הגענו לפאקסון. כל מה שיש שם זה: אכסניה, קמפינג, תחנת דלק ובית קפה. עיירה שמתגוררים בה בערך 20 איש במבנה מאורך אחד – אכן "יישוב צפוף" במונחים של אלסקה.

עוד על כביש דנאלי בכתבה 10 יעדים מומלצים באלסקה

קרחון מקלרן, המקור של נהר מקלרן (צילום: YGH)

סירות קאנו באגם הצונן

נסענו חזרה בכביש הסלול לכיוון Tangle River Inn, שם שכרנו שתי סירות קאנו, קיבלנו משוטים וחליפות הצלה ויצאנו ארבעתנו לכיוון האגם. לעינינו נשקף אגם עצום ממדים, אליו מחובר עוד אגם ואליו מחובר אגם שלישי, בקצהו ישנו מפל מים גדול – לשם לא רצינו להגיע בשייט! הורדנו את הסירות למים והתחלנו לחתור בזוגות. מי האגם קפואים ומסביבנו נוף של גבעות והרים מושלגים, וממעל עננים כהים. לאחר תרגול קצר התחלנו לשלוט בחתירה, ועם השליטה באה גם ההנאה המרובה. כעבור שעתיים באגם הצונן, התכסו השמיים בענני גשם קודרים ומאיימים, שהביאו אותנו לידי ההחלטה לסיים את השייט לפני בואה של הסופה.

נכנסנו למסעדת Tangle River לארוחת צהרים של המבוגרים וצ'יפס. המסעדה בנויה מעץ, בכניסה אליה פוחלצים של דגים וציפורים, על קירות העץ תלויות תמונות רבות, פרחי פלסטיק, וכן פרוות של זנבות שועלים. הארוחה הייתה מצוינת והנוף הנשקף מהחלונות הגדולים עוצר נשימה.

אגמי טנגל, מים קפואים ומסביב נוף של גבעות והרים מושלגים (צילום: cweimer4)

ואלדז – מים, מים וקרחונים

נפרדנו לשלום מכביש דנאלי, ופנינו דרומה לכביש מס' 4, כשהמטרה להגיע בערב לעיר ואלדז(Valdez) – מסלול של כ-200 מייל. משמאלנו צינור הנפט של אלסקה – שני צינורות אפורים בהירים, מוגבהים מעל פני הקרקע. הנוף התחלף שוב, מטונדרות לנוף יערות עצי מחט. בצדי הדרך נראו מרבדי פרחים צבועים ורוד (עשב האש), סגול (תורמוס) וצהוב, וכן ביצות רבות עמוסות בצמחי מים בעלי פרחים צהובים. כמויות מים עצומות נראו לאורך הדרך – נחלים ונהרות (ממש בכל דקת נסיעה), ביצות, אגמים ומפלים כל הזמן. פעמים רבות עצרנו לתצפיות במפרצים הבנויים לכך בצדי הכביש.

חלפנו על פני בריכת משושי בזלת. אחריה, על אחת הגבעות הירוקות, העמוסות בצמחיה, נראו מפלי מים גבוהים. כשעצרנו לצלם גילינו כי לפנינו, בהמשך הדרך, ניצב קרחון ענק, שקצהו מתפצל לשניים – זהו קרחון וורתינגטון (Worthington). נכנסנו לשמורת וורתינגטון (Worthington Glacier State Recreation Site), הצמודה לקרחון הענק, שנסדק מערוצי המים שהמסו אותו. צבעו של הקרחון תכלת בהיר, ומעליו התעופפו להקות שחפים.

יצאנו למסלול הליכה לכיוון הקרחון. צעדנו לצד המים הזורמים ממנו, והתחלנו בטיפוס לכיוון הקרחון. למרגלותינו פזורים סלעים ואבנים, רובם בצבעי שחור, לחלקם מראה סיבי כשל עץ מאובן. לאחר כ-20 דקות הגענו אל קיר הקרח. השלג שיורד דוחס את שכבות השלג שמתחתיו, וכך נוצר לו גוש הקרח הענק, מאות מטרים אורכו. הקרחונים הללו נמצאים בתנועה מתמדת עקב כוחות הגרביטציה, והם זורמים וזוחלים להם באיטיות מטה במדרונות ההרים. ניצבנו סמוך לשבר בקרחון, שרוחבו כמטר, ובו תקוע סלע שקוטרו כמטר – המראה היה די מפחיד. התחלנו לרדת כשהאבנים הגדולות שתחת רגלינו זזות, לעיתים בחוסר יציבות, עקב הקרח הנמס שמתחת להם.

סדרת כתבות על קרחונים

קרחון וורתינגטון המתפצל לשניים (צילום: flashbacknyc)

רק בתשע בערב הגענו לואלדז. הרבה יותר מאוחר משחשבנו, זאת עקב העצירות הרבות. מסתבר שזה מה שקורה בדרך-כלל בדרך הזו, וכדאי להיות מודע לכך שהנסיעה תארך זמן רב. התמקמנו בקמפינג שהוזמן מראש, סמוך למעגן הספינות והתארגנו לארוחה ולשינה.

ואלדז היא עיירת דייגים קטנה, מקסימה וציורית. השם ואלדז, מוכר לרבים בעקבות אסון אקסון ואלדז (Exxon Valdez) שאירע בשנת 1989, בו פגעה המכלית העצומה אקסון ואלדז בשרטון במפרץ הנסיך ויליאם. כמויות עצומות של נפט גולמי דלפו ממנה לים, זיהמו חופים רבים וגרמו לנזק האקולוגי החמור ביותר בתולדותיה של צפון אמריקה. למעלה מרבע מיליון בעלי חיים נפגעו אז כתוצאה מהאסון.

שייט קפוא בין קרחונים

התייצבנו לשייט קיאקים בים ליד קרחון קולומביה (Columbia Glacier). המדריכה נתנה לנו הסברים קצרים על סדר היום, השייט בקיאק וכללי בטיחות, וחילקה לנו מכנסים, מעילים ומגפים עמידים למים. שמנו עלינו את שכבות הבגדים ואת חליפות ההצלה, ועלינו לספינה אל עבר קרחון קולומביה. יצאנו אל מפרץ הנסיך ויליאם (Prince William Sound) והאווירה הייתה נעימה. המים שקטים, לוטרות ים וכלבי ים שחקו בחבורות במים. הלוטרות הן חיות חכמות מאוד – הן נעזרות בכלים שונים, כדוגמת אבנים, בכדי לפתוח את הצדפות מהן הן ניזונות.

לאחר כשעה הגענו לקרחון קולומביה, הגולש אל מי המפרץ, וגושי קרח ענקיים נשברים ממנו וצפים במים. ירדנו מהספינה כשהמשוטים בידינו ונכנסנו לקייקים. בדקות הראשונות למדנו איך לחתור ולנווט בקייק, ומהר מאד השייט בין הקרחונים נהייה קל למדי ומהנה ביותר. שטנו בתוך מבוך של גושי קרח בצבעי לבן, תכלת, טורקיז ושקוף, הצפים על פני המים. רק תשיעית מהקרחונים בולטת מעל פני המים והשאר שקוע מתחתם, דבר שמצריך לשמור מהם מעט מרחק. הקרחונים הכחולים הינם דחוסים וצפופים יותר מאילו הלבנים, מה שמקנה להם מראה מיוחד. לחלק מהקרחונים הללו צורות שונות, בדומה לצורות השונות של העננים. חלפנו על פני קרחון שנראה כמו זוג דובים מתנשקים. מראה רומנטי שמחמם את הלב בעת השייט הקפוא. מראה הקרחונים מהפנט, והתחושה היא כאילו אנו נמצאים בתוך חלום או סיפור פנטסיה. הקור עז והידיים קפואות. האוויר צח ותחושת שלווה ממלאת אותנו.

קצה קרחון מזדקר מתוך מי המפרץ, קרחון קולומביה (צילום: Leamus)

לאחר שעתיים של שייט עשינו הפסקת צהרים בשולי אחד האיים. הוצאנו את הסנדביצ'ים, והמדריכה הכינה לכולנו שוקו ותה חם, וכיבדה אותנו בחטיפים. בתום ההפסקה יצאנו לשייט נוסף. שטנו כשעה נוספת באזור הקרחונים, ואחר כך עשינו תפנית ושטנו לאורך אזור החוף. הנוף היה יפה, אבל נאלצנו לחתור במשך שעתיים נוספות ולעבור מרחקים עצומים בקצב די מהיר (משימה בהחלט לא קלה לביצוע עם ילדים). מעלינו חג עיט ולפתע צלל לעבר המים והכה בהם בטרפיו. אחר המריא שוב ללא כל שלל, אך היה זה רגע קסום שיכול היה לפאר סרט טבע מכובד. לקראת תום החתירה ראינו על גבעה ירוקה בשולי המפרץ שני דובים שחורים מטיילים.

רפי וספיר שטים בקיאק לצד קרחונים כחולים (צילום: דנה אשכנזי)

בשייט חזרה ראינו לוטרות ששחו להנאתן במפרץ, ודג גדול (כנראה סלמון) שקפץ באוויר וצלל לים. השחפים השמיעו קולות חזקים, ואווזי בר התעופפו מעל ראשינו. בקשר נשמע קולו של איש משמר החופים שהודיע על נוכחות לווייתני אורקה [*] במים. הספינה האטה וכולם החלו לחפש את הלווייתנים. ספיר הייתה הראשונה שזיהתה אותם – שלושה לווייתני אורקה שחורים-לבנים, שניים מהם גדולים ואילו אחד קטן, ששחו להם במי הים, צללו והתרוממו מעלה מדי פעם. ההתרגשות הייתה רבה, המראה היה מדהים ורב עוצמה! בהמשך ראינו לוויתן אורקה נוסף, גדול ממדים, קרוב לוודאי זכר, ששט לבדו במים. כשסיפרנו לצוות מדריכי הקייקים שעל החוף בואלדז שראינו לווייתני אורקה הם היו היסטריים מרוב התלהבות, ואז הבנו עד כמה שפר עלינו מזלנו היום.

כלבי ים מתחממים בשמש, קרחון קולומביה (צילום: Eric Benz)

[*] היונק הימי אורקה (הידוע גם כלווייתן קטלן) שייך למשפחת הדולפינים, שהם חלק מסדרת הלווייתנים.

לכתבה השלישית: אלסקה בקרוואן - חצי האי קנאי

מידע נוסף

השכרת רכב בארה"ב
אפשרויות לינה נוספות באלסקה

כתבות נוספות בנושא

צפייה בבעלי חיים בשמורות של אלסקה

מסלול קצר: המיטב של אלסקה ויוקון

כתבות נוספות על טיולי קרוואנים

אודות הכותבים

ד"ר דנה אשכנזי, בעלת תואר דוקטור בהנדסה מכנית ועמיתת מחקר בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת תל-אביב, עוסקת במחקר, הוראה וכתיבה בתחום החומרים. למדה במכון אבני לציור ולפיסול ורואה באמנות אהבה ודרך-חיים.

רפי אשכנזי, מהנדס בחברת הייטק, חובב צילום וטכנולוגיה.

לקריאת כתבות נוספות של דנה