גורילות בערפל:
פארק דה וולקנס ברואנדה
מאת: דורון גור
שמורת דה וולקנס בצפון רואנדה, מאכלסת את אחרוני גורילות ההרים בעולם והיא יעד נחשק לצפות בהן חופשיות בטבע. סכום לא מבוטל משלמים כאן עבור הזכות לפגוש את הענקים החביבים הללו, שהביאה לידיעת העולם אשה אחת מיוחדת.
דיאן פוסי הקדישה ואף הקריבה את חייה לחקר גורילות ההרים, ועל פי הספר שכתבה צולם הסרט גורילות בערפל בכיכובה של סיגורני ויבר. הספר והסרט הביאו את סיפורה וסיפור גורילות ההרים למודעות רחבה בעולם.
מיקומה של שמורת דה וולקנס (A) בצפון-מערב רואנדה, על גבול אוגנדה וקונגו,
מפגשים ראשונים עם ה גורילות
גורילות ההרים תועדו לראשונה בשנת 1902 על ידי הגרמני רוברט פון ברינג (Robert von Beringe) , ששהה במקום במסגרת משלחת צבאית גרמנית לקביעת גבולות מזרח אפריקה. המשלחת העפילה לשרשרת הרי וירונגה (Virunga mountains) וצפתה ב"קופים שחורים גדולים". חברי המשלחת ירו בשני קופים, ואחד מהם, שניצל, נשלח למוזיאון הזואולוגי של ברלין וקיבל את השם גורילת ברינגאי ( Gorilla Beringei), על שם המגלה (שגם ירה בו...).
בשנת 1925 שכנע קרל אקליי (Carl Akeley) , חוקר בשירות המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, את מלך בלגיה אלברט הראשון, להקים פארק לאומי כדי להגן על בעלי החיים בסביבת הרי וירונגה. כך נוצר לראשונה הפארק הלאומי אלברט (Albert National Park) . מאוחר יותר שונה השם ל-וירונגה, שפירושו בשפת קינירואנדה (Kinyarwanda) המקומית הוא "שמורת ההרים".

מי צופה במי? משפחת גורילות בוהה במבקרים בשמורת דה וולקנס (צילום: רות חופשי)
קרל אקליי היה הראשון שערך תצפיות מדעיות על חיי הגורילות בטבע. הוא סבר שהקופים הפראיים אינם אלא ענקים טובי מזג, החיים בשקט ובשלווה בבית ההרים שלהם. אלא שבטרם הספיק להוכיח את השערותיו, במהלך ביקור המחקר החמישי שלו באפריקה, מת מדלקת ריאות ונקבר בהרים, בקרבת המקום בו פגש לראשונה את הגורילות.
המחקר הרציני הראשון נערך בשנת 1959 על ידי הזואולוג ג'ורג' שאלר (George Schaller) ונמשך קצת יותר משנה וחצי. מחקרו שפך אור ראשון על המבנה החברתי, מהלך החיים והאקולוגיה של השמורה והגורילות. שאלר פרסם שני ספרים: The Mountain Gorilla ו- The Year of the Gorilla , שסיפקו רקע כתוב ראשון על הנושא.

ענקים טובי מזג. גורילות בפארק דה וולקנס (צילום: שמואל קרן)
דיאן פוסי והסרט גורילות בערפל
באחד הספרים של שאלר נתקלה במקרה דיאן פוסי (Dian Fossey) והוקסמה מהנושא. פוסי עבדה בבית חולים לילדים בקנטאקי, ובהכשרתה האקדמאית הייתה מרפאה בעיסוק. הכשרה זו העניקה לה יכולת מיוחדת ליצור קשר עם ילדים חולים, ללא שימוש במילים – יכולת בה נעזרה רבות בהמשך כזואולוגית וחוקרת חיות.
נושא חקר הגורילות הצטלב היטב עם תוכניותיה של דיאן לערוך סיור מקיף באפריקה, וכך בשנת 1963 מצאה עצמה בשמורת דה וולקנס ברואנדה. היא החלה לערוך תצפיות על הגורילות, בהדרכתו של האנתרופולוג המפורסם לואיס ליקי (Louis Leakey), ששהה אף הוא במקום. הפגישה הראשונה של דיאן עם הגורילות הייתה "אהבה ממבט ראשון", וכך נשארה פוסי לחקור את הגורילות.
בשנת 1970 חזרה לארה"ב, להשלמות אקדמאיות בתחום הזואולוגיה, אז גם הבינה שמקומה כבר לא בציוויליזציה המערבית והיא מיהרה חזרה לרואנדה. כשחזרה לרואנדה, גילתה כי ציידים בלתי חוקיים צדו חלק מהגורילות אותן חקרה ובמיוחד את הגורילה האהובה עליה, דיג'יט.
התקופה השנייה של פוסי ברואנדה מאופיינת בחקר הגורילות ובמאבק בציד הלא חוקי שלהן. למען מטרה זו הקימה קרן, שקיימת עד היום, בשם The Digit Fund . אך המאבקים להגנת הגורילות היו אלו שהביאו לסוף דרכה של דיאן. בדצמבר 1983, בגיל 53, היא נמצאה ללא רוח חיים בתחנת המחקר שלה קריסוקה (Karisoke), לאחר שנרצחה על ידי ציידים מקומיים, איתם הייתה במאבק ממושך להגנת הגורילות.
הסרט גורילות בערפל (Gorillas in the Mist, 1988), שהופק על פי ספרה וקורות חייה של פוסי, בגילומה על ידי סיגורני ויבר, הביא את סיפורה וסיפור גורילות ההרים למודעות רחבה בעולם.

פוסטר הסרט גורילות בערפל 1988 עם סיגורני ויבר בתפקיד דיאן פוסי
גורילת ההרים המזרחית
לגורילות ההרים מבנה גוף מוצק וכבד וזרועותיהן ארוכות מרגליהן. אין להן זנב, ראשן גדול, המצח צר והגבות בולטות. העיניים קטנות וקרובות זו לזו ואפן שטוח ורחב. הגולגולת מוארכת ומהווה בסיס לשרירי הצוואר והלסת החזקים. שיערן ארוך וכהה משל מיני גורילה אחרים. הזכרים הבוגרים מתהדרים בשער גב בצבע אפור כסוף, והם מכונים "כסופי גב". הזכרים הגדולים עשויים להגיע לגובה של 1.80 מטר, ומשקלם עשוי להגיע ל- 200 קילוגרם.
למרות גודלן המרשים וכוחן הרב, ולמרות המראה המאיים, גורילות ההרים צמחוניות כמעט לחלוטין. מדובר בקופי אדם בעלי יכולות חברתיות גבוהות, והם חיים בקבוצות מלוכדות יחסית. את החבורה מנהיג הזכר הוותיק, כסוף הגב ( Silver Back ). הזכר השליט קובע על פי רוב את תנועת הקבוצה ומוליך אותה למקורות המזון השונים. אזור המחיה של גורילות ההרים הוא במקומות הגבוהים, בהם הטמפרטורה נמוכה.
גורילות ההרים ידידותיות לאדם ולשאר החיות, ואת הסכסוכים הפנימיים הן פותרות באמצעות מחוות איום. יחד עם זאת, סכסוכים בין חבורות יריבות עלולים להוביל לקרבות אכזריים עם אבדות בנפש. דיאן פוסי כתבה בספרה על תקרית אלימה, שבה ננשכו ארבעה קופים וסבלו מפצעים חמורים, וגור בן עשרה חודשים שננשך למוות.
בשל אי היציבות בקונגו, שבמהלכה הבריחו המורדים לזמן מה את פקחי השמורה (בתחילת 2009 הם חידשו את עבודתם), קשה לאמוד את המספר המדויק של גורילות ההרים. ההערכה מדברת על פחות מ- 1000 פרטים בסך הכול, מתוכם כ- 30 קבוצות/משפחות, אשר כ- 15 מתוכן חיות ברואנדה. שמונה משפחות בשטח רואנדה מיועדות למחקר ואינן זמינות כלל לקהל מבקרים, ורק 7 זוכות לביקור של בני אדם.

גורילות ההרים צמחוניות כמעט לחלוטין (צילום: שמואל קרן)
שמורת פארק דה וולקנס
שמורת פארק דה וולקנס מתפרסת על פני שטח של 125 קמ"ר בסך הכול. השמורה נמצאת על רכס הרי געש, מרביתם רדומים, שנוצרו כחלק ממערכת השבר הסורי-אפריקאי. גובהו של אזור השמורה נע בין 2,225 מטר ועד 4,270 מטר.
בית הגידול החשוב והמרכזי של השמורה הוא יער גשם הררי, שמכסה את רוב שטחה. רוב חגורת היער הזו גדלה בגבהים של 2,800 עד 3,500 מטר. אזור זה בעל אקלים קריר, ערפילי וגשום, ומספק תנאי מחייה אידיאלים עבור הגורילות, שמעבירות שם את מרבית זמנן.
האזור מתברך במאות זני צמחים שונים מכל הסוגים, ובתוך סבך הצמחייה הזו חיות להן הגורילות. מלבד הגורילות, השמורה מהווה בית למאות סוגי ציפורים, דבר ההופך אותה לגן עדן לחובבי בעלי הכנף.

מספרן של גורילת ההרים מוערך בכמה מאות בלבד (צילום: שמואל קרן)
ביקור בשמורה – קצר ויקר
לטיול בשמורת פארק דה וולקנס מונפקים רק כמה עשרות אישורים ביום, והם מאפשרים ביקור קצר של שעה אחת בלבד. הכניסה לפארק מתבצעת בקבוצות כאשר כל קבוצה מונה 8 אנשים בלבד. עלות התענוג – 1,500 דולר לאדם (כן, זו לא טעות). באוגנדה המחיר כמחצית מכך.
ההליכה עד לריכוזי הגורילות לוקחת בין שעתיים לארבע שעות, תלוי במהירות תנועת הקבוצה. ההליכה היא בתוך יער גשם סבוך ומומלץ לקחת נעלי הליכה טובות בשילוב בגדים ארוכים. שימו לב – לילדים מתחת לגיל 15 אסור לבוא במגע עם הגורילות, מחשש להעברת מחלות.
העיירה גיסני ( Gisenyi ), הקרובה ביותר לשמורה, מרוחקת כשעתיים וחצי עד שלוש שעות נסיעה מהבירה קיגאלי ( Kigali ), או שעה נסיעה מהגבול הדרומי של אוגנדה.
באזור השמורה מבחר לודג'ים, שמחיר השהייה בהם נע בין 250 ל- 1,500 דולר ללילה. בנוסף יש במקום גם אכסניה צנועה ובית מלון.
כדי להיכנס לרואנדה יש צורך בוויזה, המתקבלת עם הכניסה למדינה ועלותה 50 דולר (עשויים להיות שינויים קלים בסכום).
אפשרויות לינה בעיירה גיסני

בתוך סבך הצמחייה חיות להן הגורילות (צילום: שמואל קרן)
ספרות מומלצת
גורילות בערפל - דיאן פוסי, הוצאת דביר.
ג'נוסייד - רואנדה 1994, רצח-עם ב"ארץ אלף הגבעות" - בנימין נויברגר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

גור גורילה צעיר (צילום: שמואל קרן)
סרט וידאו מקסים על הגורילות בפארק דה וולקנס, צפון רואנדה
מידע נוסף
כתבות נוספות

מי צופה במי? משפחת גורילות בוהה במבקרים בשמורת


פוסטר הסרט גורילות בערפל 1988 עם סיגורני ויבר בתפקיד דיאן פוסי
גורילת ההרים המזרחית
לגורילות ההרים מבנה גוף מוצק וכבד וזרועותיהן ארוכות מרגליהן. אין להן זנב, ראשן גדול, המצח צר והגבות בולטות. העיניים קטנות וקרובות זו לזו ואפן שטוח ורחב. הגולגולת מוארכת ומהווה בסיס לשרירי הצוואר והלסת החזקים. שיערן ארוך וכהה משל מיני גורילה אחרים. הזכרים הבוגרים מתהדרים בשער גב בצבע אפור כסוף, והם מכונים "כסופי גב". הזכרים הגדולים עשויים להגיע לגובה של 1.80 מטר, ומשקלם עשוי להגיע ל- 200 קילוגרם.
למרות גודלן המרשים וכוחן הרב, ולמרות המראה המאיים, גורילות ההרים צמחוניות כמעט לחלוטין. מדובר בקופי אדם בעלי יכולות חברתיות גבוהות, והם חיים בקבוצות מלוכדות יחסית. את החבורה מנהיג הזכר הוותיק, כסוף הגב ( Silver Back ). הזכר השליט קובע על פי רוב את תנועת הקבוצה ומוליך אותה למקורות המזון השונים. אזור המחיה של גורילות ההרים הוא במקומות הגבוהים, בהם הטמפרטורה נמוכה.
גורילות ההרים ידידותיות לאדם ולשאר החיות, ואת הסכסוכים הפנימיים הן פותרות באמצעות מחוות איום. יחד עם זאת, סכסוכים בין חבורות יריבות עלולים להוביל לקרבות אכזריים עם אבדות בנפש. דיאן פוסי כתבה בספרה על תקרית אלימה, שבה ננשכו ארבעה קופים וסבלו מפצעים חמורים, וגור בן עשרה חודשים שננשך למוות.
בשל אי היציבות בקונגו, שבמהלכה הבריחו המורדים לזמן מה את פקחי השמורה (בתחילת 2009 הם חידשו את עבודתם), קשה לאמוד את המספר המדויק של גורילות ההרים. ההערכה מדברת על פחות מ- 1000 פרטים בסך הכול, מתוכם כ- 30 קבוצות/משפחות, אשר כ- 15 מתוכן חיות ברואנדה. שמונה משפחות בשטח רואנדה מיועדות למחקר ואינן זמינות כלל לקהל מבקרים, ורק 7 זוכות לביקור של בני אדם.

גורילות ההרים צמחוניות כמעט לחלוטין (צילום: שמואל קרן)
שמורת פארק דה וולקנס
שמורת פארק דה וולקנס מתפרסת על פני שטח של 125 קמ"ר בסך הכול. השמורה נמצאת על רכס הרי געש, מרביתם רדומים, שנוצרו כחלק ממערכת השבר הסורי-אפריקאי. גובהו של אזור השמורה נע בין 2,225 מטר ועד 4,270 מטר.
בית הגידול החשוב והמרכזי של השמורה הוא יער גשם הררי, שמכסה את רוב שטחה. רוב חגורת היער הזו גדלה בגבהים של 2,800 עד 3,500 מטר. אזור זה בעל אקלים קריר, ערפילי וגשום, ומספק תנאי מחייה אידיאלים עבור הגורילות, שמעבירות שם את מרבית זמנן.
האזור מתברך במאות זני צמחים שונים מכל הסוגים, ובתוך סבך הצמחייה הזו חיות להן הגורילות. מלבד הגורילות, השמורה מהווה בית למאות סוגי ציפורים, דבר ההופך אותה לגן עדן לחובבי בעלי הכנף.

מספרן של גורילת ההרים מוערך בכמה מאות בלבד (צילום: שמואל קרן)
ביקור בשמורה – קצר ויקר
לטיול בשמורת פארק דה וולקנס מונפקים רק כמה עשרות אישורים ביום, והם מאפשרים ביקור קצר של שעה אחת בלבד. הכניסה לפארק מתבצעת בקבוצות כאשר כל קבוצה מונה 8 אנשים בלבד. עלות התענוג – 1,500 דולר לאדם (כן, זו לא טעות). באוגנדה המחיר כמחצית מכך.
ההליכה עד לריכוזי הגורילות לוקחת בין שעתיים לארבע שעות, תלוי במהירות תנועת הקבוצה. ההליכה היא בתוך יער גשם סבוך ומומלץ לקחת נעלי הליכה טובות בשילוב בגדים ארוכים. שימו לב – לילדים מתחת לגיל 15 אסור לבוא במגע עם הגורילות, מחשש להעברת מחלות.
העיירה גיסני ( Gisenyi ), הקרובה ביותר לשמורה, מרוחקת כשעתיים וחצי עד שלוש שעות נסיעה מהבירה קיגאלי ( Kigali ), או שעה נסיעה מהגבול הדרומי של אוגנדה.
באזור השמורה מבחר לודג'ים, שמחיר השהייה בהם נע בין 250 ל- 1,500 דולר ללילה. בנוסף יש במקום גם אכסניה צנועה ובית מלון.
כדי להיכנס לרואנדה יש צורך בוויזה, המתקבלת עם הכניסה למדינה ועלותה 50 דולר (עשויים להיות שינויים קלים בסכום).
אפשרויות לינה בעיירה גיסני

בתוך סבך הצמחייה חיות להן הגורילות (צילום: שמואל קרן)
ספרות מומלצת
גורילות בערפל - דיאן פוסי, הוצאת דביר.
ג'נוסייד - רואנדה 1994, רצח-עם ב"ארץ אלף הגבעות" - בנימין נויברגר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

גור גורילה צעיר (צילום: שמואל קרן)
סרט וידאו מקסים על הגורילות בפארק דה וולקנס, צפון רואנדה
מידע נוסף
כתבות נוספות


מספרן של גורילת ההרים מוערך בכמה מאות בלבד (צילום: שמואל קרן)
ביקור בשמורה – קצר ויקר
לטיול בשמורת פארק דה וולקנס מונפקים רק כמה עשרות אישורים ביום, והם מאפשרים ביקור קצר של שעה אחת בלבד. הכניסה לפארק מתבצעת בקבוצות כאשר כל קבוצה מונה 8 אנשים בלבד. עלות התענוג – 1,500 דולר לאדם (כן, זו לא טעות). באוגנדה המחיר כמחצית מכך.
ההליכה עד לריכוזי הגורילות לוקחת בין שעתיים לארבע שעות, תלוי במהירות תנועת הקבוצה. ההליכה היא בתוך יער גשם סבוך ומומלץ לקחת נעלי הליכה טובות בשילוב בגדים ארוכים. שימו לב – לילדים מתחת לגיל 15 אסור לבוא במגע עם הגורילות, מחשש להעברת מחלות.
העיירה גיסני ( Gisenyi ), הקרובה ביותר לשמורה, מרוחקת כשעתיים וחצי עד שלוש שעות נסיעה מהבירה קיגאלי ( Kigali ), או שעה נסיעה מהגבול הדרומי של אוגנדה.
באזור השמורה מבחר לודג'ים, שמחיר השהייה בהם נע בין 250 ל- 1,500 דולר ללילה. בנוסף יש במקום גם אכסניה צנועה ובית מלון.
כדי להיכנס לרואנדה יש צורך בוויזה, המתקבלת עם הכניסה למדינה ועלותה 50 דולר (עשויים להיות שינויים קלים בסכום).
אפשרויות לינה בעיירה גיסני

בתוך סבך הצמחייה חיות להן הגורילות (צילום: שמואל קרן)
ספרות מומלצת
גורילות בערפל - דיאן פוסי, הוצאת דביר.
ג'נוסייד - רואנדה 1994, רצח-עם ב"ארץ אלף הגבעות" - בנימין נויברגר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

גור גורילה צעיר (צילום: שמואל קרן)
סרט וידאו מקסים על הגורילות בפארק דה וולקנס, צפון רואנדה
מידע נוסף
כתבות נוספות


גור גורילה צעיר