.jpg)
ואראנסי – לורד שיווה בעירו קאשי
מאת: פנינה שררה
קאשי (שמה הקדום של העיר ואראנסי) היא, ללא ספק, עירו של לורד שיווה – האל העליון בפנתיאון האלים ההודים. המבקר בעיר הנמצאת במרכז הודו לא יכול שלא להבחין בנוכחותו של האל בכל מקום ובכל אספקט של החיים. בהליכה על הגהאטות (המדרגות היורדות לנהר), יבחין במספרם הרב של אלה המכונים "באבא" או "סאדהו" (איש טוב) – אותם פרושים וסגפנים, אשר רובם משתייכים למסדרים שונים, העובדים את האל שיווה.
כתבה נוספת על ואראנסי | כתבות על מרכז הודו
סאדהו – איש שנטש את הבלי העולם הזה ומשפר מעמדו לגלגול הבא של נשמתו (צילום:
מיקומה של העיר ואראנסי (A), דרומית-מזרחית לבירת הודו - ניו דלהי (B),
מלון מיוחד לגדות נהר הגנגס: מלון בריג'ראמה פאלאס - מלון 5 כוכבים בארמון מהמאה ה- 18
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
המקדשים של ואראנסי נוכחותו של לורד שיווה בעיר מורגשת גם במספרם הרב של מקדשי שיווה בעיר. מספרם של אלה מוערך באלפים, החל מן המקדשים הגדולים והחשובים, כגון: מקדש וישוואנאט ומקדש קידר, וכלה במקדשים הקטנים או אלה המאולתרים מתחת לעצים, בפתחי בתים וכדומה. במקדשים אלה עובדים המאמינים את שיווה-לינגם – סמלו הפאלי של שיווהו, ולא את דמותו. בסמל זה מוצג ה"לינגם" (איבר המין הזכרי) כשהוא יושב על ה"יוני" (איבר המין הנקבי).
המבקר יוכל גם לשמוע את השם מאהאדב (אחד מ- 1008 שמותיו של לורד שיווה) נישא בפי כל. "מאהאדב" היא ברכת השלום המקומית, כמו גם מילת עידוד או הערכה. המהלך על הגהאטות בשעות הבוקר המוקדמות של ימי החורף הקרים, ישמע את קריאות ה- "מאהאדב" מגיעות ארוכות וחזקות, מתוך הערפל הסמיך המכסה את פני ה"גנגה" (נהר הגנגס). אלה הם השחיינים הקבועים, המעודדים אחד את השני בשמו של האל, לקיים את טבילת ושחיית הבוקר שלהם. 
שיווה-לינגם, סמל המציג ה"לינגם" איבר המין הזכרי, כשהוא יושב על ה"יוני" האבר הנקבי (צילום: פנינה שררה)
מיהו האל שיווה וכיצד קיבל את מעמדו כאדונה של העיר ואראנסי?
דמותו של האל שיווה ( ), כפי שניתן לראות באיקונוגרפיה המקובלת, היא דמותו של יוגי, היושב במדיטציה ועוסק בהתבוננות פנימה. ביתו הוא ב הר קאיילש שבהימלאיה (במערב טיבט), שם הוא מסתובב עירום או לבוש בפיסת עור של טיגריס או של פיל, ואת גופו הוא מורח באפר, הנלקח מאתרי שריפת הגופות. נחשים כרוכים על צווארו כמחרוזות, הפר נאנדי משמש ככלי רכבו, כשהוא מחזיק קלשון תלת-שיניים ככלי נשק.
דמות זו של שיווה הייתה זרה ומנוגדת לחוקי הדהארמה (חוקי המוסר, אורח החיים והסדר החברתי), שהיו מקובלים בתקופת הוודות (הכתבים הדתיים ההינדים שנכתבו החל מאמצע האלף השני לפנה"ס). על כן בתקופה זו לא היה האל שיווה מוכר או מוערך במיוחד. ללא רכוש, משפחה או שושלת, כשהוא חי מחוץ לחברה, לא היה לאל שיווה דבר בעל ערך ארצי להציע לאדם מן השורה. אולם, כיוגי העוסק ביוגה, במדיטציה ובסיגופים שונים, היה הוא דמות של מורה דרך והאל הנערץ על ידי הנזירים והפרושים, אלה אשר חיו מחוץ לחברה ועסקו בתרגולים שונים על מנת להשיג את המטרה הנכספת: מוקשה, שהיא חרות מלאה ושחרור ממעגל הלידה מחדש.
דמותו של לורד שיווה באחד ממקדשני ואראנסי - שער ארוך, עין שלישית וקלשון מלחמה )
בהדרגה לקראת אמצע האלף הראשון לפנה"ס, השתנה מעמדו של האל שיווה והוא קיבל מעמד של אל עליון בפנתיאון האלים ההינדי. האופנישאדות (הכתבים המאוחרים של הוודות) מן המאה ה-4 לפנה"ס, מאשרות כי האל שיווה הוא בעצם האל רודרה-שיווה - האל העליון, האחד שהוא מלא עולם, המופיע בריג-וודה (כתבי הדת ההינדית העתיקים ביותר).
עלייתו של שיווה למעמד של אל עליון, קשורה ככל הנראה לפנים הרבות והמנוגדות אותן הוא מציג. הוא היוצר והמשמר אך גם ההורס, הוא נורא כשם שהוא נהדר, הוא מעניש והורג כשם שהוא מברך ומרפא, הוא מושך כשם שהוא דוחה ועוד. המיתולוגיה מתארת כיצד היוגי המתבודד מן ההרים, שעסק ביוגה, במדיטציה ובסיגופים שונים ללא הפסק, לא יכול היה לעמוד בפני קסמה וכוחה של היוגינית פרוואטי, בת ההימלאיה, וכיצד נשא אותה לאישה, למרות התנגדות הוריה ועסק איתה במעשי אהבה שנמשכו שנים רבות.
שיווה כאל העליון נתפס כמציאות המוחלטת, ההכרה המוחלטת, הידע העליון, האחד שממנו הכול התחיל.
כתבה ואראנסי אהובתי
שיווה לא יכול היה לעמוד בפני קסמה וכוחה של פרוואטי, נשא אותה לאישה,
למרות התנגדות הוריה, ועסק איתה במעשי אהבה שנמשכו שנים רבות
העיר היפה לאשה היפה
הקשר של שיווה עם העיר קאשי (כיום ואראנסי כתבים אחרים מתארים כיצד בתקופה מאוחרת יותר, לאחר שכבר הייתה מיושבת, משכה קאשי את תשומת ליבו של האל. היה זה לאחר נישואיו של שיווה - היוגי מן ההרים, לפרוואטי היפה - בת ההימלאיה. כאשר הפסיק האל את העיסוק הבלתי פוסק במדיטציה והפך לבעל בית, הוא חיפש מקום מגורים הולם להביא אליו את רעייתו. ממקום מושבו בפסגות ההימלאיה, סקר את הארץ כולה ובחר בקאשי, אשר זהרה ביופייה בשל ארמונותיה, גניה ומקדשיה, להיות מקום משכנו הארצי. לאחר שבחר בה, הבטיח האל כי לעולם ישכון בה ולא יעזבנה.
האמונה הרווחת היא כי שמה של העיר קשור אף הוא לשיווה. השם קאשי נובע מן השורש הסנסקריטי "קאש", שמשמעותו להאיר, והוא מתייחס לשיווה כמקור האור של העיר. שיווה שהוא האור המוחלט, המציאות המוחלטת, ההכרה, הידע העילאי הזוהר באופן קבוע בקאשי, ובכך מאפשר למאמיניו להגיע להארה ולגאולה ולהשתחרר ממעגל הלידה מחדש.
הקשר של לורד שיווה לעיר קאשי התחזק כל כך במשך השנים, עד כי אומרים שכל אבן בקאשי היא "שיווה-לינגם", כלומר שמהותה של קאשי היא מהותו של האל.
טבילה בנהר הקדוש בעיר ואראנסי, שנקראה בעבר קאשי (צילום: )
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מהו ה"שיווה לינגם", מה הוא מסמל ואלה מנהגים קשורים בו?
השיווה לינגם הוא סימלו של האל שיווה והוא מרכז העבודה במקדשי שיווה (ולא דמותו של האל, כפי שמקובל בדרך כלל אצל אלים אחרים). האגדה המתארת את הופעתו של ה"לינגם" הראשון ומסבירה כיצד הפך הוא לסמלו של שיווה, מהווה רובד נוסף בהבנת מהותה של העיר קאשי ובהבנת הקשר העמוק של האל שיווה לעיר.
מספרים כי היה זה בקאשי שהאלים ברהמה ווישנו התווכחו מי מבינהם הוא הנעלה ביותר. והינה בעודם מתווכחים הופיע חוצץ בינהם עמוד עצום של אש. העמוד היה עצום כל כך שהוא חצה את העולמות התחתונים וקרע את הרקיעים ולא היה ניתן לראות את קצהו. ברהמה ווישנו החליטו לחקור את מקורו ולגלות מי אחראי לעמוד האש הזה. וישנו תפס את דמות החזיר (שהיא אחת מגלגוליו) וירד לחקור בעומק העולמות התחתונים, ואילו ברהמה נעזר באווזים לעוף ולחקור ברקיעים. אלפי שנים הם טעו בחיפוש אחר קצהו העליון והתחתון של העמוד, אך ללא הצלחה. לבסוף הופיעה מתוך העמוד דמותו של האל שיווה, וברהמה ווישנו נאלצו להכיר בעליונותו של שיווה, האל אשר מהותו אור ההכרה העליונה מתבטא בעמוד האש (שהיה בצורה של "לינגם"). ה"לינגם" של אש, שהיה ה"לינגם" הראשון, הופיע בקאשי ועל פי האמונה זהו ה"לינגם" הנמצא ב"מקדש וישוואנאט" – המקדש החשוב ביותר בקאשי היום.
ה"לינגם" אינו עומד בפני עצמו והוא מופיע תמיד כשהוא יושב על ה"יוני", ובכך מסמל את השלמות, שכן שיווה- האחד הוא, למעשה: שיווה ושאקטי (האנרגיה הנשית, אנרגיית החיים). בקאשי, לא רחוק מ"מקדש וישוואנאט", נמצא מקדשה של "אנאפורנה", האלה המלכה של העיר. כתבי ה"קאשי קאנדה" מתייחסים אליה כאל "בהוואני", הצד הנשי של "בהאווה" (שיווה). הם מציינים שכשם שאין אב טוב יותר משיווה כך אין אם טובה יותר מאנאפורנה. דמותה נראית כשהיא מחזיקה סיר וכפית ומספרים שהיא הגיעה להסכם עם שיווה שהיא תספק מזון ושפע גשמי והוא יספק חופש ושחרור מוחלט ממעגל הלידה מחדש. אנשי העיר הושפעו מנוכחותה ופיתחו מנהג של חלוקת אוכל לכל נזקק. בכל יום, במקומות שונים ברחבי העיר, מתקיימות "בנדרות", בהן מאכילים אלפי אנשים רעבים: קבצנים, אלמנות, עניים וסניאסים (אלה אשר ויתרו על הנאות העולם עבור חיים של חיפוש רוחני).
שיווה לינגם הוא סימלו של האל שיווה ומרכז העבודה במקדשי שיווה (צילום: Yosarian )
שיווה ועישון הקנביס
מנהג עישון הצ'ילום (מקטרת מאורכת לחשיש), המקובל בקרב הסאדהו בחלק מן הזרמים ה"שייויסטיים" (אלה שעובדים את שיווה), קשור אף הוא ל"שיווה-לינגם". למעשה הוא נחשב כדרך נוספת בעבודת האל, שכן צורתו של הצ'ילום מזכירה את הלינגם. באמצעות עישון הצ'אראס (חשיש, שרף צמח הקנאביס) חווים המעשנים נשה (תחושת אופוריה), הנחשבת כמתנתה של שאקטי (האלה האם הקדומה, הכוח הרוחני הנשי, הנסתר. לא רק אצלנו בני האדם, אלא בכל היקום. היא האנרגיה של הבריאה והיצירה. היא כוחה של התודעה לדעת את עצמה).
אולם, בעישון הצ'אראס יש יותר מכך. הצ'אראס מופק מצמח הקנאביס, הנחשב כצמח קדוש, משום שהתגלה (או נוצר) על ידי האל שיווה. בשל יכולתו להביא את המעשן למצבים שמעבר להכרה, משתמשים בו היוגים והסאדהו כדי להתאחד עם האלוהי-הנצחי. אולם, בעוד עישון ה צ'אראס הוא נחלתם של מעטים, צריכת ה באנג, המופק אף הוא מצמח הקנביס, היא נחלתם של רבים בכל שכבות האוכלוסייה.
פרחים בכל מקום, ואראנסי (צילום: SwastikArora)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
חלום שהוא מציאות בעירו של לורד שיווה
באנג מופק מהתפרחות הנקביות של צמח הקנאביס. אלו נכתשות היטב עד שנוצר בצק ירוק ובתוספת של חלב, חמאה ותבלינים שונים, יוצרים ממנו כדורים אשר נצרכים בדרכים שונות. הבאנג מקושר במיתולוגיה עם לורד שיווה. המקורות מתארים כיצד לאחר שחבצו האלים והשדים את ים החלב, שהיה אז מה שנותר מהעולם הקודם, והצליחו לחלץ מתוכו את נקטר החיים החשוב להמשך קיומם, עלה הנקטר כשהוא אינו מזוכך. על מנת לטהרו יצר אז שיווה מגופו את הבאנג ועל כן צריכת הבאנג בכל צורה שהיא מאחדת את המאמין עם האל.
מקורות אחרים מייחסים לשיווה את גילוי תכונותיו המופלאות בתחום ההכרה והריפוי הפיזי. בקאשי תלמידי סנסקריט לא מתחילים את לימודיהם ללא שתייה של באנג, היוגים משתמשים בו למדיטציה וב איורוודה (הרפואה ההודית) נעשה בו שימוש לרפוי מחלות. האמונה בקדושתו התפתחה כל כך, שאומרים כי לחלום עליו הוא סימן טוב להצלחה ועושר, להתאוות אליו מביא שמחה ובשתייתו מתכפרים לאדם חטאיו והוא הופך לשיווה ממש.
הבאנג מקובל בכל רחבי הודו אך כמובן שבקאשי עירו של שיווה יש לו חשיבות מיוחדת. בעבר נהגו אנשי העיר לעסוק בהכנתו על הגהאטות, מנהג שכבר אינו קיים. אולם החנויות הממשלתיות המוכרות את הבאנג נמצאות בכל פינה בעיר, וכמעט כל מוכר לאסי (משקה יוגורט) יכין לך באנג-לאסי כבקשתך: חזק, בינוני או חלש. באירועים משפחתיים וכמובן בפסטיבלים- השימוש בו הוא כמעט חובה. צריכתו נעשית בדרכים שונות: אכילת הכדורים או ערבובם במאכלים או משקאות מתוקים, כגון, הלאסי או ה טאנדאי (משקה חלב ושקדים). במהלך הפסטיבלים החשובים בעיר כמעט בכל הבתים קונים באנג ומכינים ממנו מטעמים. השפעתו של הבאנג ברחובות מורגשת ממש, בעיקר בפסטיבל הולי וב שיווואראטרי.
.jpg)
רחובות ואראנסי (צילום: SwastikArora)
הפסטיבל בוואראנסי פסטיבל שיוואראטרי ( ) הוא הפסטיבל השנתי החשוב ביותר ב וואראנסי, בשל היותו חגו של לורד שיווה. הוא נקרא גם הלילה של לורד שיווה והוא נחוג בירח חסר של חודש פאלגון (פברואר-מרץ), בתחילת האביב. האגדות הקשורות ביום זה הן רבות ושונות. האגדה הפופולארית היא כי זהו יום נישואיהם של שיווה ורעייתו פרוואטי ועל כן זהו יום חשוב במיוחד לנשים. נשים נשואות מתפללות לשלום בעליהן ונשים לא נשואות מתפללות לזכות בבעל כמו שיווה.
אגדה אחרת מתארת כי ביום זה ביצע שיווה את ריקוד הטאנדווה - הריקוד הקוסמי שהוא המקור לבריאה, שימור והריסה של העולם. ריקוד שעל שמו הוא נקרא שיווה נטראג'ה (אמרתי שיש לו 1008 שמות?). אמונה שהיא בעלת חשיבות מיוחדת לקאשי, היא האמונה כי ביום זה התגלה, לראשונה, האל (שאין לו דמות) בצורה של לינגם (הופעתו של לינגם של אש, שהייתה בקאשי). ואכן, שיוואראטרי אשר נחוג בכל רחבי הודו ונפאל ואף במקומות נוספים בעולם, מקבל חשיבות מיוחדת בקאשי. ביום זה כל מקדשי שיווה בעיר עמוסים במאמינים, אשר באים לכבד את הלינגם, להציע לו מנחות של פרחים ופירות ולשטוף את הלינגם בחמאה, דבש, יוגורט, מים או חלב (לעיתים מעורב עם באנג). הטקסים במקדשים מתבצעים כל שלוש שעות וכמובן שמקדש וישוואנאט הוא העמוס ביותר. התור למקדש ובפרט לפוג'ה (טקס) הנערך בחצות הלילה הוא ארוך מאד ומתפתל לאורך הסמטאות של העיר העתיקה.
טקס פוג'ה בעיר ואראנסי (צילום: yogendras31)
במהלך היום והלילה מקפידים רוב האנשים על צום אשר ישברו רק למחרת בבוקר לאחר לילה של ערות. במהלך הלילה מתקיימים ברחבי העיר אירועים מוזיקליים שונים החל משירת בז'נים (שירי דבקות) במקדשים וכלה בקונצרטים שונים. הגדול בניהם, פסטיבל הדרופד-מאלה (ה"דרופד" הוא סגנון שירה קלאסי עתיק שהיה נהוג במקדשים), מתקיים במשך שלושה לילות ברציפות ומגיע לשיאו בלילה זה. על מנת להישאר ערים כל הלילה נוהגים תושבי קאשי לאכול באנג או לשתות באנג-לאסי. אבל האירוע הגדול ביותר בעיר במהלך ליל השיוואראטרי, הוא ללא ספק: הפאנצאקרושי יאטרה. זהו מסלול מעגלי מסביב לקאשי, בו עולי הרגל מבקרים מקדשים חשובים שונים, אשר בדרך כלל לוקח חמישה ימים. אולם, בליל השיוואראטרי עשרות אלפי גברים (בעיקר צעירים), תחת השפעה של באנג, רצים את כל המסלול בלילה אחד, תוך שהם צועקים: "הרה הרה מאהאדב" (שמו של שיווה). מראה הגברים, הרצים באקסטאזה מוחלטת, הוא מחזה מדהים אולם מסוכן. הנשים מנועות מלצאת מביתן, שכן האווירה היא גברית מאד ועלולה להיות אלימה. הגברים עוברים על פני המקדשים השונים (108 במספר) וזורקים תוך כדי ריצה אורז, פרחים ומנחות אחרות.
מלון בריג'ראמה פאלאס, מלון 5 כוכבים בארמון מהמאה ה- 18,
מעל ההמולה של דאסאסוואמד גהאט לגדות נהר הגנגס (צילום: Brijrama Palace, Varanasi)
מלון בריג'ראמה פאלאס - ניגוד חד בין הפינוק לתיירים לחיי הרחוב (צילום: Brijrama Palace, Varanasi)
מקומות קדושים אלה נחשבים על פי האמונה כחלקים בגופו של שיווה, ושטח העיר כולו, התחום על ידי מקומות אלה, נחשב ל"לינגם" של אש. כך שקאשי היא לא רק עירו של שיווה אלא היא שיווה ממש. ההינדי המאמין בהזכירו את קאשי יזכיר את שיווה באותה נשימה. ואכן זוהי משאלתו של כל מאמין, לבקר לפחות פעם אחת בחייו במקדש: "קאשי וישוואנאט",לזכות לראות את "וישוואנאט"- הלורד של כולם השוכן לנצח בעירו קאשי.
כתבה ואראנסי אהובתי
למרות התנגדות הוריה, ועסק איתה במעשי אהבה שנמשכו שנים רבות
העיר היפה לאשה היפה
הקשר של שיווה עם העיר קאשי (כיום ואראנסי כתבים אחרים מתארים כיצד בתקופה מאוחרת יותר, לאחר שכבר הייתה מיושבת, משכה קאשי את תשומת ליבו של האל. היה זה לאחר נישואיו של שיווה - היוגי מן ההרים, לפרוואטי היפה - בת ההימלאיה. כאשר הפסיק האל את העיסוק הבלתי פוסק במדיטציה והפך לבעל בית, הוא חיפש מקום מגורים הולם להביא אליו את רעייתו. ממקום מושבו בפסגות ההימלאיה, סקר את הארץ כולה ובחר בקאשי, אשר זהרה ביופייה בשל ארמונותיה, גניה ומקדשיה, להיות מקום משכנו הארצי. לאחר שבחר בה, הבטיח האל כי לעולם ישכון בה ולא יעזבנה.
האמונה הרווחת היא כי שמה של העיר קשור אף הוא לשיווה. השם קאשי נובע מן השורש הסנסקריטי "קאש", שמשמעותו להאיר, והוא מתייחס לשיווה כמקור האור של העיר. שיווה שהוא האור המוחלט, המציאות המוחלטת, ההכרה, הידע העילאי הזוהר באופן קבוע בקאשי, ובכך מאפשר למאמיניו להגיע להארה ולגאולה ולהשתחרר ממעגל הלידה מחדש.
הקשר של לורד שיווה לעיר קאשי התחזק כל כך במשך השנים, עד כי אומרים שכל אבן בקאשי היא "שיווה-לינגם", כלומר שמהותה של קאשי היא מהותו של האל.
טבילה בנהר הקדוש בעיר ואראנסי, שנקראה בעבר קאשי (צילום: )
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מהו ה"שיווה לינגם", מה הוא מסמל ואלה מנהגים קשורים בו?
השיווה לינגם הוא סימלו של האל שיווה והוא מרכז העבודה במקדשי שיווה (ולא דמותו של האל, כפי שמקובל בדרך כלל אצל אלים אחרים). האגדה המתארת את הופעתו של ה"לינגם" הראשון ומסבירה כיצד הפך הוא לסמלו של שיווה, מהווה רובד נוסף בהבנת מהותה של העיר קאשי ובהבנת הקשר העמוק של האל שיווה לעיר.
מספרים כי היה זה בקאשי שהאלים ברהמה ווישנו התווכחו מי מבינהם הוא הנעלה ביותר. והינה בעודם מתווכחים הופיע חוצץ בינהם עמוד עצום של אש. העמוד היה עצום כל כך שהוא חצה את העולמות התחתונים וקרע את הרקיעים ולא היה ניתן לראות את קצהו. ברהמה ווישנו החליטו לחקור את מקורו ולגלות מי אחראי לעמוד האש הזה. וישנו תפס את דמות החזיר (שהיא אחת מגלגוליו) וירד לחקור בעומק העולמות התחתונים, ואילו ברהמה נעזר באווזים לעוף ולחקור ברקיעים. אלפי שנים הם טעו בחיפוש אחר קצהו העליון והתחתון של העמוד, אך ללא הצלחה. לבסוף הופיעה מתוך העמוד דמותו של האל שיווה, וברהמה ווישנו נאלצו להכיר בעליונותו של שיווה, האל אשר מהותו אור ההכרה העליונה מתבטא בעמוד האש (שהיה בצורה של "לינגם"). ה"לינגם" של אש, שהיה ה"לינגם" הראשון, הופיע בקאשי ועל פי האמונה זהו ה"לינגם" הנמצא ב"מקדש וישוואנאט" – המקדש החשוב ביותר בקאשי היום.
ה"לינגם" אינו עומד בפני עצמו והוא מופיע תמיד כשהוא יושב על ה"יוני", ובכך מסמל את השלמות, שכן שיווה- האחד הוא, למעשה: שיווה ושאקטי (האנרגיה הנשית, אנרגיית החיים). בקאשי, לא רחוק מ"מקדש וישוואנאט", נמצא מקדשה של "אנאפורנה", האלה המלכה של העיר. כתבי ה"קאשי קאנדה" מתייחסים אליה כאל "בהוואני", הצד הנשי של "בהאווה" (שיווה). הם מציינים שכשם שאין אב טוב יותר משיווה כך אין אם טובה יותר מאנאפורנה. דמותה נראית כשהיא מחזיקה סיר וכפית ומספרים שהיא הגיעה להסכם עם שיווה שהיא תספק מזון ושפע גשמי והוא יספק חופש ושחרור מוחלט ממעגל הלידה מחדש. אנשי העיר הושפעו מנוכחותה ופיתחו מנהג של חלוקת אוכל לכל נזקק. בכל יום, במקומות שונים ברחבי העיר, מתקיימות "בנדרות", בהן מאכילים אלפי אנשים רעבים: קבצנים, אלמנות, עניים וסניאסים (אלה אשר ויתרו על הנאות העולם עבור חיים של חיפוש רוחני).
שיווה לינגם הוא סימלו של האל שיווה ומרכז העבודה במקדשי שיווה (צילום: Yosarian )
שיווה ועישון הקנביס
מנהג עישון הצ'ילום (מקטרת מאורכת לחשיש), המקובל בקרב הסאדהו בחלק מן הזרמים ה"שייויסטיים" (אלה שעובדים את שיווה), קשור אף הוא ל"שיווה-לינגם". למעשה הוא נחשב כדרך נוספת בעבודת האל, שכן צורתו של הצ'ילום מזכירה את הלינגם. באמצעות עישון הצ'אראס (חשיש, שרף צמח הקנאביס) חווים המעשנים נשה (תחושת אופוריה), הנחשבת כמתנתה של שאקטי (האלה האם הקדומה, הכוח הרוחני הנשי, הנסתר. לא רק אצלנו בני האדם, אלא בכל היקום. היא האנרגיה של הבריאה והיצירה. היא כוחה של התודעה לדעת את עצמה).
אולם, בעישון הצ'אראס יש יותר מכך. הצ'אראס מופק מצמח הקנאביס, הנחשב כצמח קדוש, משום שהתגלה (או נוצר) על ידי האל שיווה. בשל יכולתו להביא את המעשן למצבים שמעבר להכרה, משתמשים בו היוגים והסאדהו כדי להתאחד עם האלוהי-הנצחי. אולם, בעוד עישון ה צ'אראס הוא נחלתם של מעטים, צריכת ה באנג, המופק אף הוא מצמח הקנביס, היא נחלתם של רבים בכל שכבות האוכלוסייה.
פרחים בכל מקום, ואראנסי (צילום: SwastikArora)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
חלום שהוא מציאות בעירו של לורד שיווה
באנג מופק מהתפרחות הנקביות של צמח הקנאביס. אלו נכתשות היטב עד שנוצר בצק ירוק ובתוספת של חלב, חמאה ותבלינים שונים, יוצרים ממנו כדורים אשר נצרכים בדרכים שונות. הבאנג מקושר במיתולוגיה עם לורד שיווה. המקורות מתארים כיצד לאחר שחבצו האלים והשדים את ים החלב, שהיה אז מה שנותר מהעולם הקודם, והצליחו לחלץ מתוכו את נקטר החיים החשוב להמשך קיומם, עלה הנקטר כשהוא אינו מזוכך. על מנת לטהרו יצר אז שיווה מגופו את הבאנג ועל כן צריכת הבאנג בכל צורה שהיא מאחדת את המאמין עם האל.
מקורות אחרים מייחסים לשיווה את גילוי תכונותיו המופלאות בתחום ההכרה והריפוי הפיזי. בקאשי תלמידי סנסקריט לא מתחילים את לימודיהם ללא שתייה של באנג, היוגים משתמשים בו למדיטציה וב איורוודה (הרפואה ההודית) נעשה בו שימוש לרפוי מחלות. האמונה בקדושתו התפתחה כל כך, שאומרים כי לחלום עליו הוא סימן טוב להצלחה ועושר, להתאוות אליו מביא שמחה ובשתייתו מתכפרים לאדם חטאיו והוא הופך לשיווה ממש.
הבאנג מקובל בכל רחבי הודו אך כמובן שבקאשי עירו של שיווה יש לו חשיבות מיוחדת. בעבר נהגו אנשי העיר לעסוק בהכנתו על הגהאטות, מנהג שכבר אינו קיים. אולם החנויות הממשלתיות המוכרות את הבאנג נמצאות בכל פינה בעיר, וכמעט כל מוכר לאסי (משקה יוגורט) יכין לך באנג-לאסי כבקשתך: חזק, בינוני או חלש. באירועים משפחתיים וכמובן בפסטיבלים- השימוש בו הוא כמעט חובה. צריכתו נעשית בדרכים שונות: אכילת הכדורים או ערבובם במאכלים או משקאות מתוקים, כגון, הלאסי או ה טאנדאי (משקה חלב ושקדים). במהלך הפסטיבלים החשובים בעיר כמעט בכל הבתים קונים באנג ומכינים ממנו מטעמים. השפעתו של הבאנג ברחובות מורגשת ממש, בעיקר בפסטיבל הולי וב שיווואראטרי.
רחובות ואראנסי (צילום: SwastikArora)
הפסטיבל בוואראנסי פסטיבל שיוואראטרי ( ) הוא הפסטיבל השנתי החשוב ביותר ב וואראנסי, בשל היותו חגו של לורד שיווה. הוא נקרא גם הלילה של לורד שיווה והוא נחוג בירח חסר של חודש פאלגון (פברואר-מרץ), בתחילת האביב. האגדות הקשורות ביום זה הן רבות ושונות. האגדה הפופולארית היא כי זהו יום נישואיהם של שיווה ורעייתו פרוואטי ועל כן זהו יום חשוב במיוחד לנשים. נשים נשואות מתפללות לשלום בעליהן ונשים לא נשואות מתפללות לזכות בבעל כמו שיווה.
אגדה אחרת מתארת כי ביום זה ביצע שיווה את ריקוד הטאנדווה - הריקוד הקוסמי שהוא המקור לבריאה, שימור והריסה של העולם. ריקוד שעל שמו הוא נקרא שיווה נטראג'ה (אמרתי שיש לו 1008 שמות?). אמונה שהיא בעלת חשיבות מיוחדת לקאשי, היא האמונה כי ביום זה התגלה, לראשונה, האל (שאין לו דמות) בצורה של לינגם (הופעתו של לינגם של אש, שהייתה בקאשי). ואכן, שיוואראטרי אשר נחוג בכל רחבי הודו ונפאל ואף במקומות נוספים בעולם, מקבל חשיבות מיוחדת בקאשי. ביום זה כל מקדשי שיווה בעיר עמוסים במאמינים, אשר באים לכבד את הלינגם, להציע לו מנחות של פרחים ופירות ולשטוף את הלינגם בחמאה, דבש, יוגורט, מים או חלב (לעיתים מעורב עם באנג). הטקסים במקדשים מתבצעים כל שלוש שעות וכמובן שמקדש וישוואנאט הוא העמוס ביותר. התור למקדש ובפרט לפוג'ה (טקס) הנערך בחצות הלילה הוא ארוך מאד ומתפתל לאורך הסמטאות של העיר העתיקה.
טקס פוג'ה בעיר ואראנסי (צילום: yogendras31)
במהלך היום והלילה מקפידים רוב האנשים על צום אשר ישברו רק למחרת בבוקר לאחר לילה של ערות. במהלך הלילה מתקיימים ברחבי העיר אירועים מוזיקליים שונים החל משירת בז'נים (שירי דבקות) במקדשים וכלה בקונצרטים שונים. הגדול בניהם, פסטיבל הדרופד-מאלה (ה"דרופד" הוא סגנון שירה קלאסי עתיק שהיה נהוג במקדשים), מתקיים במשך שלושה לילות ברציפות ומגיע לשיאו בלילה זה. על מנת להישאר ערים כל הלילה נוהגים תושבי קאשי לאכול באנג או לשתות באנג-לאסי. אבל האירוע הגדול ביותר בעיר במהלך ליל השיוואראטרי, הוא ללא ספק: הפאנצאקרושי יאטרה. זהו מסלול מעגלי מסביב לקאשי, בו עולי הרגל מבקרים מקדשים חשובים שונים, אשר בדרך כלל לוקח חמישה ימים. אולם, בליל השיוואראטרי עשרות אלפי גברים (בעיקר צעירים), תחת השפעה של באנג, רצים את כל המסלול בלילה אחד, תוך שהם צועקים: "הרה הרה מאהאדב" (שמו של שיווה). מראה הגברים, הרצים באקסטאזה מוחלטת, הוא מחזה מדהים אולם מסוכן. הנשים מנועות מלצאת מביתן, שכן האווירה היא גברית מאד ועלולה להיות אלימה. הגברים עוברים על פני המקדשים השונים (108 במספר) וזורקים תוך כדי ריצה אורז, פרחים ומנחות אחרות.
מלון בריג'ראמה פאלאס, מלון 5 כוכבים בארמון מהמאה ה- 18,
מעל ההמולה של דאסאסוואמד גהאט לגדות נהר הגנגס (צילום: Brijrama Palace, Varanasi)
מלון בריג'ראמה פאלאס - ניגוד חד בין הפינוק לתיירים לחיי הרחוב (צילום: Brijrama Palace, Varanasi)
מקומות קדושים אלה נחשבים על פי האמונה כחלקים בגופו של שיווה, ושטח העיר כולו, התחום על ידי מקומות אלה, נחשב ל"לינגם" של אש. כך שקאשי היא לא רק עירו של שיווה אלא היא שיווה ממש. ההינדי המאמין בהזכירו את קאשי יזכיר את שיווה באותה נשימה. ואכן זוהי משאלתו של כל מאמין, לבקר לפחות פעם אחת בחייו במקדש: "קאשי וישוואנאט",לזכות לראות את "וישוואנאט"- הלורד של כולם השוכן לנצח בעירו קאשי.
טבילה בנהר הקדוש בעיר ואראנסי, שנקראה בעבר קאשי (צילום:
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
שיווה ועישון הקנביס
מנהג עישון הצ'ילום (מקטרת מאורכת לחשיש), המקובל בקרב הסאדהו בחלק מן הזרמים ה"שייויסטיים" (אלה שעובדים את שיווה), קשור אף הוא ל"שיווה-לינגם". למעשה הוא נחשב כדרך נוספת בעבודת האל, שכן צורתו של הצ'ילום מזכירה את הלינגם. באמצעות עישון הצ'אראס (חשיש, שרף צמח הקנאביס) חווים המעשנים נשה (תחושת אופוריה), הנחשבת כמתנתה של שאקטי (האלה האם הקדומה, הכוח הרוחני הנשי, הנסתר. לא רק אצלנו בני האדם, אלא בכל היקום. היא האנרגיה של הבריאה והיצירה. היא כוחה של התודעה לדעת את עצמה).
אולם, בעישון הצ'אראס יש יותר מכך. הצ'אראס מופק מצמח הקנאביס, הנחשב כצמח קדוש, משום שהתגלה (או נוצר) על ידי האל שיווה. בשל יכולתו להביא את המעשן למצבים שמעבר להכרה, משתמשים בו היוגים והסאדהו כדי להתאחד עם האלוהי-הנצחי. אולם, בעוד עישון ה צ'אראס הוא נחלתם של מעטים, צריכת ה באנג, המופק אף הוא מצמח הקנביס, היא נחלתם של רבים בכל שכבות האוכלוסייה.
פרחים בכל מקום, ואראנסי (צילום: SwastikArora)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
חלום שהוא מציאות בעירו של לורד שיווה
באנג מופק מהתפרחות הנקביות של צמח הקנאביס. אלו נכתשות היטב עד שנוצר בצק ירוק ובתוספת של חלב, חמאה ותבלינים שונים, יוצרים ממנו כדורים אשר נצרכים בדרכים שונות. הבאנג מקושר במיתולוגיה עם לורד שיווה. המקורות מתארים כיצד לאחר שחבצו האלים והשדים את ים החלב, שהיה אז מה שנותר מהעולם הקודם, והצליחו לחלץ מתוכו את נקטר החיים החשוב להמשך קיומם, עלה הנקטר כשהוא אינו מזוכך. על מנת לטהרו יצר אז שיווה מגופו את הבאנג ועל כן צריכת הבאנג בכל צורה שהיא מאחדת את המאמין עם האל.
מקורות אחרים מייחסים לשיווה את גילוי תכונותיו המופלאות בתחום ההכרה והריפוי הפיזי. בקאשי תלמידי סנסקריט לא מתחילים את לימודיהם ללא שתייה של באנג, היוגים משתמשים בו למדיטציה וב איורוודה (הרפואה ההודית) נעשה בו שימוש לרפוי מחלות. האמונה בקדושתו התפתחה כל כך, שאומרים כי לחלום עליו הוא סימן טוב להצלחה ועושר, להתאוות אליו מביא שמחה ובשתייתו מתכפרים לאדם חטאיו והוא הופך לשיווה ממש.
הבאנג מקובל בכל רחבי הודו אך כמובן שבקאשי עירו של שיווה יש לו חשיבות מיוחדת. בעבר נהגו אנשי העיר לעסוק בהכנתו על הגהאטות, מנהג שכבר אינו קיים. אולם החנויות הממשלתיות המוכרות את הבאנג נמצאות בכל פינה בעיר, וכמעט כל מוכר לאסי (משקה יוגורט) יכין לך באנג-לאסי כבקשתך: חזק, בינוני או חלש. באירועים משפחתיים וכמובן בפסטיבלים- השימוש בו הוא כמעט חובה. צריכתו נעשית בדרכים שונות: אכילת הכדורים או ערבובם במאכלים או משקאות מתוקים, כגון, הלאסי או ה טאנדאי (משקה חלב ושקדים). במהלך הפסטיבלים החשובים בעיר כמעט בכל הבתים קונים באנג ומכינים ממנו מטעמים. השפעתו של הבאנג ברחובות מורגשת ממש, בעיקר בפסטיבל הולי וב שיווואראטרי.
רחובות ואראנסי (צילום: SwastikArora)
הפסטיבל בוואראנסי פסטיבל שיוואראטרי ( ) הוא הפסטיבל השנתי החשוב ביותר ב וואראנסי, בשל היותו חגו של לורד שיווה. הוא נקרא גם הלילה של לורד שיווה והוא נחוג בירח חסר של חודש פאלגון (פברואר-מרץ), בתחילת האביב. האגדות הקשורות ביום זה הן רבות ושונות. האגדה הפופולארית היא כי זהו יום נישואיהם של שיווה ורעייתו פרוואטי ועל כן זהו יום חשוב במיוחד לנשים. נשים נשואות מתפללות לשלום בעליהן ונשים לא נשואות מתפללות לזכות בבעל כמו שיווה.
אגדה אחרת מתארת כי ביום זה ביצע שיווה את ריקוד הטאנדווה - הריקוד הקוסמי שהוא המקור לבריאה, שימור והריסה של העולם. ריקוד שעל שמו הוא נקרא שיווה נטראג'ה (אמרתי שיש לו 1008 שמות?). אמונה שהיא בעלת חשיבות מיוחדת לקאשי, היא האמונה כי ביום זה התגלה, לראשונה, האל (שאין לו דמות) בצורה של לינגם (הופעתו של לינגם של אש, שהייתה בקאשי). ואכן, שיוואראטרי אשר נחוג בכל רחבי הודו ונפאל ואף במקומות נוספים בעולם, מקבל חשיבות מיוחדת בקאשי. ביום זה כל מקדשי שיווה בעיר עמוסים במאמינים, אשר באים לכבד את הלינגם, להציע לו מנחות של פרחים ופירות ולשטוף את הלינגם בחמאה, דבש, יוגורט, מים או חלב (לעיתים מעורב עם באנג). הטקסים במקדשים מתבצעים כל שלוש שעות וכמובן שמקדש וישוואנאט הוא העמוס ביותר. התור למקדש ובפרט לפוג'ה (טקס) הנערך בחצות הלילה הוא ארוך מאד ומתפתל לאורך הסמטאות של העיר העתיקה.
טקס פוג'ה בעיר ואראנסי (צילום: yogendras31)
במהלך היום והלילה מקפידים רוב האנשים על צום אשר ישברו רק למחרת בבוקר לאחר לילה של ערות. במהלך הלילה מתקיימים ברחבי העיר אירועים מוזיקליים שונים החל משירת בז'נים (שירי דבקות) במקדשים וכלה בקונצרטים שונים. הגדול בניהם, פסטיבל הדרופד-מאלה (ה"דרופד" הוא סגנון שירה קלאסי עתיק שהיה נהוג במקדשים), מתקיים במשך שלושה לילות ברציפות ומגיע לשיאו בלילה זה. על מנת להישאר ערים כל הלילה נוהגים תושבי קאשי לאכול באנג או לשתות באנג-לאסי. אבל האירוע הגדול ביותר בעיר במהלך ליל השיוואראטרי, הוא ללא ספק: הפאנצאקרושי יאטרה. זהו מסלול מעגלי מסביב לקאשי, בו עולי הרגל מבקרים מקדשים חשובים שונים, אשר בדרך כלל לוקח חמישה ימים. אולם, בליל השיוואראטרי עשרות אלפי גברים (בעיקר צעירים), תחת השפעה של באנג, רצים את כל המסלול בלילה אחד, תוך שהם צועקים: "הרה הרה מאהאדב" (שמו של שיווה). מראה הגברים, הרצים באקסטאזה מוחלטת, הוא מחזה מדהים אולם מסוכן. הנשים מנועות מלצאת מביתן, שכן האווירה היא גברית מאד ועלולה להיות אלימה. הגברים עוברים על פני המקדשים השונים (108 במספר) וזורקים תוך כדי ריצה אורז, פרחים ומנחות אחרות.
מלון בריג'ראמה פאלאס, מלון 5 כוכבים בארמון מהמאה ה- 18,
מעל ההמולה של דאסאסוואמד גהאט לגדות נהר הגנגס (צילום: Brijrama Palace, Varanasi)
מלון בריג'ראמה פאלאס - ניגוד חד בין הפינוק לתיירים לחיי הרחוב (צילום: Brijrama Palace, Varanasi)
מקומות קדושים אלה נחשבים על פי האמונה כחלקים בגופו של שיווה, ושטח העיר כולו, התחום על ידי מקומות אלה, נחשב ל"לינגם" של אש. כך שקאשי היא לא רק עירו של שיווה אלא היא שיווה ממש. ההינדי המאמין בהזכירו את קאשי יזכיר את שיווה באותה נשימה. ואכן זוהי משאלתו של כל מאמין, לבקר לפחות פעם אחת בחייו במקדש: "קאשי וישוואנאט",לזכות לראות את "וישוואנאט"- הלורד של כולם השוכן לנצח בעירו קאשי.
פרחים בכל מקום, ואראנסי (צילום: SwastikArora)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »רחובות ואראנסי (צילום: SwastikArora)
הפסטיבל בוואראנסי פסטיבל שיוואראטרי ( ) הוא הפסטיבל השנתי החשוב ביותר ב וואראנסי, בשל היותו חגו של לורד שיווה. הוא נקרא גם הלילה של לורד שיווה והוא נחוג בירח חסר של חודש פאלגון (פברואר-מרץ), בתחילת האביב. האגדות הקשורות ביום זה הן רבות ושונות. האגדה הפופולארית היא כי זהו יום נישואיהם של שיווה ורעייתו פרוואטי ועל כן זהו יום חשוב במיוחד לנשים. נשים נשואות מתפללות לשלום בעליהן ונשים לא נשואות מתפללות לזכות בבעל כמו שיווה.
אגדה אחרת מתארת כי ביום זה ביצע שיווה את ריקוד הטאנדווה - הריקוד הקוסמי שהוא המקור לבריאה, שימור והריסה של העולם. ריקוד שעל שמו הוא נקרא שיווה נטראג'ה (אמרתי שיש לו 1008 שמות?). אמונה שהיא בעלת חשיבות מיוחדת לקאשי, היא האמונה כי ביום זה התגלה, לראשונה, האל (שאין לו דמות) בצורה של לינגם (הופעתו של לינגם של אש, שהייתה בקאשי). ואכן, שיוואראטרי אשר נחוג בכל רחבי הודו ונפאל ואף במקומות נוספים בעולם, מקבל חשיבות מיוחדת בקאשי. ביום זה כל מקדשי שיווה בעיר עמוסים במאמינים, אשר באים לכבד את הלינגם, להציע לו מנחות של פרחים ופירות ולשטוף את הלינגם בחמאה, דבש, יוגורט, מים או חלב (לעיתים מעורב עם באנג). הטקסים במקדשים מתבצעים כל שלוש שעות וכמובן שמקדש וישוואנאט הוא העמוס ביותר. התור למקדש ובפרט לפוג'ה (טקס) הנערך בחצות הלילה הוא ארוך מאד ומתפתל לאורך הסמטאות של העיר העתיקה.
טקס פוג'ה בעיר ואראנסי (צילום: yogendras31)
במהלך היום והלילה מקפידים רוב האנשים על צום אשר ישברו רק למחרת בבוקר לאחר לילה של ערות. במהלך הלילה מתקיימים ברחבי העיר אירועים מוזיקליים שונים החל משירת בז'נים (שירי דבקות) במקדשים וכלה בקונצרטים שונים. הגדול בניהם, פסטיבל הדרופד-מאלה (ה"דרופד" הוא סגנון שירה קלאסי עתיק שהיה נהוג במקדשים), מתקיים במשך שלושה לילות ברציפות ומגיע לשיאו בלילה זה. על מנת להישאר ערים כל הלילה נוהגים תושבי קאשי לאכול באנג או לשתות באנג-לאסי. אבל האירוע הגדול ביותר בעיר במהלך ליל השיוואראטרי, הוא ללא ספק: הפאנצאקרושי יאטרה. זהו מסלול מעגלי מסביב לקאשי, בו עולי הרגל מבקרים מקדשים חשובים שונים, אשר בדרך כלל לוקח חמישה ימים. אולם, בליל השיוואראטרי עשרות אלפי גברים (בעיקר צעירים), תחת השפעה של באנג, רצים את כל המסלול בלילה אחד, תוך שהם צועקים: "הרה הרה מאהאדב" (שמו של שיווה). מראה הגברים, הרצים באקסטאזה מוחלטת, הוא מחזה מדהים אולם מסוכן. הנשים מנועות מלצאת מביתן, שכן האווירה היא גברית מאד ועלולה להיות אלימה. הגברים עוברים על פני המקדשים השונים (108 במספר) וזורקים תוך כדי ריצה אורז, פרחים ומנחות אחרות.
מלון בריג'ראמה פאלאס, מלון 5 כוכבים בארמון מהמאה ה- 18,
מעל ההמולה של דאסאסוואמד גהאט לגדות נהר הגנגס (צילום: Brijrama Palace, Varanasi)
מלון בריג'ראמה פאלאס - ניגוד חד בין הפינוק לתיירים לחיי הרחוב (צילום: Brijrama Palace, Varanasi)
מקומות קדושים אלה נחשבים על פי האמונה כחלקים בגופו של שיווה, ושטח העיר כולו, התחום על ידי מקומות אלה, נחשב ל"לינגם" של אש. כך שקאשי היא לא רק עירו של שיווה אלא היא שיווה ממש. ההינדי המאמין בהזכירו את קאשי יזכיר את שיווה באותה נשימה. ואכן זוהי משאלתו של כל מאמין, לבקר לפחות פעם אחת בחייו במקדש: "קאשי וישוואנאט",לזכות לראות את "וישוואנאט"- הלורד של כולם השוכן לנצח בעירו קאשי.
טקס פוג'ה בעיר ואראנסי (צילום: yogendras31)
מעל ההמולה של דאסאסוואמד גהאט לגדות נהר הגנגס (צילום: Brijrama Palace, Varanasi
 |
אודות הכותבת
פנינה שררה אוהבת וחיה את הודו. מטיילת ותיקה בכל רחבי תת היבשת ההודית ובחמש השנים האחרונות מתגוררת בוורנאסי שעל שפת הגנגס ולומדת שירה הודית קלאסית. בעלת תואר שני בחנוך מיוחד, עסקה בארץ במשך שנים בהוראה ובהדרכה וכיום מדריכת תיירים בהודו.
|
