קיצור ההיסטוריה של פרו
מאת: רוני זהבי
מרבית התרבויות הקדומות ביבשת אמריקה פרחו ושגשגו בשטח שבו נמצאת מדינת פרו של ימינו. העדויות לכך מתבססות בעיקר על שרידים ארכיאולוגיים וכן על מידע שעבר בין התרבויות "מפה לאוזן", עד התרבות המאוחרת יותר, בה פגשו הספרדים כשהגיעו ליבשת – תרבות האינקה. האינקה היא התרבות המשמעותית ביותר וגם היום ניתן להבחין בשרידיה הארכיאולוגיים והאנושיים כאחד. בני האינקה שלטו בממלכה שהתפרשה מדרום קולומביה בצפון, דרך אקוודור, פרו ובוליביה, עד ארגנטינה וצ'ילה בדרום. הם ניהלו אורח חיים מעניין ורבים מהמנהגים עדיין נפוצים היום בקרב צאצאי האינקה שעדיין מהווים יותר ממחצית מהאוכלוסייה הפרואנית.
בין פסגות הרי האנדים חבויה העיר האינקאית שהשתמרה - מאצ'ו פיצ'ו (צילום: Anh Vo, Andrey X)
שושלת האינקה הודחה בשנת 1532 ע"י פרנסיסקו פיסארו, שהגיע למדינות האנדים כחלק ממסעות הכיבוש הספרדים לאמריקה הלטינית.
הכיבוש הספרדי וההשתלטות על תרבויות האנדים היה מהיר וטראומטי. הכובשים הספרדים ניצלו את עליונותם הטכנולוגית, בעיקר את השימוש בסוס, בנשק חם ואת האפשרות לקבל סיוע דרך הים. פרו הפכה לנקודה מרכזית עבור משלחות הכיבוש, בעיקר בשל האפשרות הנוחה להקמת ערי נמל ברצועת החוף שלה.
הספרדים מצאו בפרו אוצרות זהב, כסף ואריגים צבעוניים. אוצרות רבים הוזרמו לספרד ומשם לשאר אירופה. מיומנויות החקלאות, אריגה, אומנות ואמנות נשתמרו עד היום בקרב צאצאי האינקה.
עד סוף המאה ה16 הסתיים תהליך הכיבוש של היבשת. לימה היוותה אחד משני מרכזי השלטון החשובים (המרכז השני היה במקסיקו סיטי), בהם ישב המשנה למלך ספרד. מאוחר יותר קמו מרכזים גם בבוגוטה ובבואנוס איירס, דבר שהוריד את כובד המשקל והחשיבות של לימה.
אויאנטאיטמבו, כפר של בני האינקה ובו בתים טיפוסיים עשויים חמר באזור קוסקו (צילום: Javier Gogna)
מאצ'ו פיצ'ו, הטרסות החקלאיות ובתי העיר השמורים במצב מעולה על מורדות ההר (צילום:
CC David Stanley)
במאה ה- 19 התגלעו מלחמות עצמאות ביבשת. סימון בוליבאר הגיע מהצפון אל אקוודור ופרו. סן מרטין יצא בראש צבא ארגנטינאי מהדרום וחצה את האנדים. ב- 1822 איחד סן מרטין את כוחותיו עם הצבאות של בוליבאר וסוקרה. כחלק ממסע השיחרור שלהם, זכתה פרו לעצמאות מדינית ב- 1824.
במאה שנותיה הראשונות כמדינה עצמאית חוותה פרו מאבקים מחוץ ומבית.
מלחמה חדשה נגד ספרד התנהלה בשנים 1864-1866. מול צ'ילה פרץ סכסוך על הפקת מלח במדבר אטאקמה, סכסוך שהביל למלחמת האוקיינוס השקט. פרו היתה מעורבת בסכסוכי גבול נוספים עם המדינות השכנות לה – אקוודור, ברזיל ובוליביה.
גם בבית סבלה פרו מאי שקט ומהומות. מאבקי שלטון בין כוחות צבאיים לאזרחיים, בעיות על רקע מעמד האוכלוסיה האינדיאנית, מאבקי בעלות על קרקעות.
בשנות החמישים של המאה ה- 20 התבססה הדמוקרטיה, אולם שנות החמישים והשישים התאפיינו בשחיתויות בצמרת המדינית. על אף שורה של תיקונים חקלאיים וחברתיים לאורך שנות השישים נקלעה פרו למשבר כלכלי קשה. הצבא נטל את השלטון לידיו לקראת שנות השבעים, כחלק מהמהפכות הצבאיות הנוספות שהתרחשו ביבשת באותם שנים.
שנות השמונים התאפיינו בפעולות גרילה אינטנסיביות של ארגונים מחתרתיים כגון הנתיב הזוהר (sendero luminoso) וטופאק אמרו. שיא הפעילות של הארגונים הללו היא בשנים 1985-1995. שנות השמונים היוו מהפך מאחר והדמוקרטיה חזרה על כנה ונבחרה לשלטון מפלגה שמאלנית – אפר"א. מועמד מפלגה זו לנשיאות היה אלאן גרסיה פרז. הוא כיהן כנשיא תקופה של קדנציה אחת, נחשד במעורבות בשחיתויות ומעילת כספים וברח מפרו. כיום, 16 שנה אחרי שברח, אלאן גרסיה מכהן שוב כנשיא.
הקתדרלה של עיר הבירה לימה, עדות ארכיטקטונית לכיבוש הספרדי (צילום: LWYang)
.jpg)
.jpg)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
