.jpg)
אירלנד ארץ הבירה
מאת: הילה פז-פילד
על רקע נופיה הירוקים של אירלנד, על אדמתה רוויית הקרבות, לקול צהלות שיכורים, הומצאה הבירה האירית ששינתה את העולם, או לפחות את עולם האלכוהול, לבלי היכר. ההיסטוריה של הבירה האירית משקפת היסטוריה של עם שלם, ומאבק בן מאות שנים בעול הכיבוש האנגלי.
מפת אירלנד עם המקומות המוזכרים בכתבה
(להגדלה לחצו על הפינה השמאלית העליונה)
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיולים לאמריקה הצפונית לחצו לרשימת היעדים »
אז מה היא בירה בעצם? הקצף הלבנבן והבועות שאנו כה אוהבים בבירה שלנו, הם בדיוק מה שהופך את הבירה – לבירה! למה הכוונה? תהליך הבישול של הבירה תלוי בתסיסה, בפירוק ובמרכיבים המרכזיים שלה, שיחד יוצרים את האלמנטים הללו. תהליך התסיסה מבוסס על שעורה, חיטה או דגנים אחרים שמתבשלים יחד (לכן תהליך הכנת הבירה נקרא ''בישול''), והמרכיבים המרכזיים הם הלתת, המים והכשות.
הלתת, (בעגה המקומית: ''המאלט'') היא דגן שעבר הנבטה שבמהלכה מיוצרים העמילנים שמתאימים לבירה. כאשר הבירה מבוססת על לתת, בדרך כלל משתמשים בלתת שעשוי משעורה (או בשילוב בין לתת שעורה ללתת חיטה – מה שמשפיע על הטעם, הצבע, הצלילות והריח של המשקה). לאחר כמה שעות עוצרים את תהליך ההנבטה וקולים את הגרעינים – תהליך שמעניק להם את צבעם. דרגות קלייה שונות יצרו גוונים שונים, שיתורגמו בהמשך לצבע התוצר הסופי.
בירה עשויה גם ממים כמובן, שבאופן מפתיע משפיעים על סוג הבירה שנקבל. "מים קשים" הם עתירים בסידן ומתאימים לבירה כהה, בעוד שמים פחותי-סידן, שנקראים ''מים רכים'', מתאימים לבירה הבהירה יותר. הכשות מקנה לבירה את המרירות ואת הארומה האופיינית לה. כשמתבלים את הבירה ומטעימים אותה כדי שתהיה מורכבת יותר, משתמשים לעיתים קרובות בצמחים נוספים בנוסף לכשות. הכשות מונעת ומצמצמת פעילות חיידקית, שזה יתרון נפלא וחשוב, אבל היתרון האמיתי של הכשות (לפחות עבור משווקי הבירה) היא העובדה שמרירותה מצמיאה ומביאה לשתייה מוגברת.
לאגר, אייל וסטאוט האירים התחילו לבשל ולשתות בירה באירלנד לפני הרבה מאוד שנים, ולמעשה חצי מהאלכוהול שנצרך באירלנד כיום – הוא בירה! הצריכה הממוצעת לאדם היא 98 ליטר בשנה – מכובד מאוד, לכל הדעות. כל בירה בעולם מאופיינת בטעם, בצבע, ברמת מרירות ובארומה משלה שמייחדים אותה, ומתקבלים בעיקר מאופן השימוש בכשות.
באירלנד נצרכים מינים שונים של בירות, כאשר הנפוצים ביותר הם: לאגר (Lager) , אייל (Ale) וסטאוט (Stout) , אך מהו בעצם ההבדל ביניהם? בירת האייל היא הבירה האירית המסורתית. בבישולה משתמשים במעט כשות, ולעיתים אף לא מוסיפים כשות כלל. האייל האדום הוא סוג האייל הנפוץ ביותר באירלנד, והוא קיבל את שמו על שום צבעו האדמדם. טעמה של בירת האייל עשיר ואפילו מתקתק, היא תוססת בחלקו העליון של מיכל התסיסה ומבושלת בטמפרטורה גבוהה (בין 15 ל- 24 מעלות צלסיוס).
הלאגר לעומתה, תוססת בחלקו התחתון של המיכל ומבושלת בטמפרטורה נמוכה יחסית (בין 5 ל- 14 מעלות צלזיוס). טעמה טיפוסי (מה שמאפשר את מכירתו באופן המוני) ומריר מאוד יחסית לבירת האייל. חלק חשוב בייצור הלאגר הוא תהליך קירור הנוזל, שמשפיע על טעמו המריר. הסטאוט היא בירה כהה, עשויה מלתת או חיטה קלויה, שמרים וכשות. למרות אחוז הכשות הגבוה היא אינה מרירה כמו הלאגר.
בחן את עצמך: איזה מין בירה אתה? (צילום: הילה פז-פילד)
הבירה האירית וההיסטוריה של אירלנד באופן מפתיע, דווקא הבירה המסורתית – האייל, נצרכת בכמות הנמוכה מכולן – רק כשישה אחוזים משוק הבירה באירלנד. התשובה לכך נעוצה במאורעות היסטוריים מכריעים בתולדות האי וביחסים עם ממלכת בריטניה. הרומן של אנגליה עם אירלנד הוא ארוך ומתפרש על פני מאות שנים, אך במהלך המאה ה- 16 סיפחה אנגליה את האי לממלכתה באופן רשמי, תוך שהיא מזרימה אליו ראשי שלטון מטעמה, אנשי מעמד האצולה האנגלי, מנהגים ומסורות. בין היתר, הביאו עמם האנגלים את הכשות, ורק במחצית הראשונה של המאה ה- 18 יובאו יותר מ- 500 טון של כשות אנגלית אל דבלין ( Dublin ) – בירת אירלנד.
בהמשך החלו האנגלים לייבא את בירת הפורטר האנגלית (בירת סטאוט כהה ועשירה) לאירלנד. 15,000 החביות שהגיעו במשלוח הראשון הכפילו את עצמן פי 10 במהלך השנים הבאות והביאו לפתיחת מבשלות רבות ברחבי האי, על ידי האירים עצמם. זהות הבירה שבושלה בהן הושפעה מהקשרים שנוצרו בין בעלי המבשלות לבין יבואני הכשות, וכך עוצבה מציאות חדשה שבה האירים מעודדים בישול של בירה עשירה בכשות. בשנות ה- 60 של המאה ה- 18 העניקה האצולה הדבלינאית פרסים ליצרני בירת הפורטר בעלי התפוקה הגדולה ביותר, והפרלמנט האירי בכבודו ובעצמו הקל על מיסוי המבשלות כדי לעודד פתיחתן על פני פתיחת מזקקות וויסקי.
שגשוג בירת הפורטר ובירת ההופס האירית הביא לכך שאירלנד הפכה ליצואנית בירה, ברמה כזו שבמהלך המאה ה- 19 היא ייצאה יותר בירה לאנגליה מאשר מכרה באי עצמו. למעשה, האירים מספרים שאפילו במהלך משבר הרעב, שנקרא גם ''משבר תפוחי האדמה הגדול'' (1845-1852), בזמן שכרבע מהאוכלוסייה האירית רעבה למוות או היגרה מהמדינה, האנגלים המשיכו לייצר בירת פורטר על אדמת אירלנד, ולייצאה אל מחוזות בריטניה.
בתי מלון בדבלין | כתבה על יעדים נבחרים בדבלין
גינס – האדם, החזון והבירה בשנת 1759 רכש בחור אנונימי בן 34, גינס ( Guinness ) שמו, מבשלה קטנה ומוזנחת בשם מבשלת סנט ג'יימס גייט ( St. James's Gate Brewery ), שבדבלין. מובל אחר חזונו, חתם הצעיר על אחד מחוזי המכירה המפורסמים בהיסטוריה: הוא קיבל את השטח ל- 9,000 שנה בשכירות שנתית קבועה של 45 לירות שטרלינג. כן, בערך 300 שקלים לחודש. גינס פיתח בבירת האייל המסורתית של אירלנד טעם חזק ומריר, השאוב מבירת הפורטר הבריטית. הוא מכר אותה בהתחלה כ"פורטר-סטאוט", מעין מודל משופר של פורטר ומודל משודרג של אייל, וכך יצר את מותג הסטאוט המפורסם ביותר באירלנד ובעולם כולו.
במשך 227 שנה המבשלה עבדה באופן עצמאי, עד שבשנת 1986 התאחדה עם חברת ''דיסטילרס'', שלימים הפכה לחלק מתאגיד "דיאג'ן" – חברת המשקאות הגדולה בעולם, שמנהלת בימינו חלק גדול מהמבשלות הטובות והמפורסמות באירלנד. המבשלה הראשית עדיין פועלת באותו המקום (נו טוב, נותרו עוד כמה אלפי שנים עד סוף חוזה השכירות...), בקרבה יחסית למרכז העיר דבלין. חלק מהמבנה הפך למוזיאון מבקרים פופולרי בן מספר קומות, שעמוס בכל ימות השנה. בקומה העליונה ביותר במרכז המבקרים, חובבי המותג עוברים חניכה מזורזת במזיגת כוס גינס, ''כיאה'' לאיך שגינס צריכה להימזג.
כיום, גינס מוכרת כסמל האותנטיות, כשמדברים על בירה אירית: היא בירה כהה, מרירה בחלקה ומאפיין אותה מוניטין שכולו אלגנטיות ורצינות, צריך למזוג אותה לאט, בסבלנות ובשתי פעימות.
היכן שותים האירים?
הרחוב המוכר ביותר והאהוב ביותר על המבקרים בדבלין בכל ימות השנה הוא רחוב טמפל בר (Temple Bar), והנה הזדמנות לתקן טעות נפוצה: הרחוב לא נקרא על שם הבר הפינתי ''טמפל בר'', אלא להיפך. הרחוב נמצא על גדות נהר ליפי (Liffey) במרכז דבלין, היכן שמרכזה התרבותי של העיר ורובע חיי הלילה הדבלינאים. הרובע שומר בסגנון ימי הביניים ויש בו סמטאות מקסימות שאבני הרחוב שלהן עתיקות ואופייניות לתקופה.
לינה באזור טמפל בר
גם מחוץ לדבלין אפשר למצוא ברים משובחים, למשל ה- Porter House הוותיק, בעיירה המקסימה בריי (Bray), כ- 20 דקות נסיעה דרומית לדבלין. המוטו המפורסם של המקום הוא: "Our Beer is Brewed by Men, not Machines" ("הבירה שלנו מבושלת בידי בני אדם ולא מכונות") והיא גם נמזגת על ידי מקומיים, ובעיקר למקומיים המגיעים לכאן. במהלך הקיץ ובסופי השבוע מתנגנת מוזיקה חיה, והמקום לרוב מלא במבקרים (זה אגב בין המקומות היחידים שבהם יש מרפסת למעשנים). בחלל הפנימי של הפאב בוער ''הבוג'' (הכבול) שמפיק ריח חמים והאווירה ביתית לתפארת.
לינה בעיירה בריי
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיולים לאמריקה הצפונית לחצו לרשימת היעדים »
מבשלות איריות, מרכזי מבקרים וטעימות באתר האינטרנט של גינס . אם אתם לא חובבי גינס או מקומות המוניים, תוכלו לבקר באחת מהמבשלות הקטנות יותר – כמו מרכז המבקרים של Smithwick's (הבירה החביבה ביותר על הכותבת, אגב) שנמצא בעיר קילקני (Kilkenny), בה מיוצרת גם בירת קילקני. סמית'יקס היא בירת אייל אדום ויש לה צבע חזק וברור שמעיד על כך.
מחוץ לדבלין ולקילקני, בערים, בכפרים ובעיירות, ישנן אינספור מבשלות-מיקרו, מבשלות בוטיק, בהן מיוצרת כמות קטנה יחסית של בירה לתפוצה מוגבלת. במבשלות האלו תמצאו את הלאגר הצהבהבה, את האייל האדום וכמובן את ה- IPA) Indian pale ale).
לינה בעיר קילקני
על חשיבותה של הבירה בזהות האירית לזהותו של האדם רכיבים רבים, שאחד המשמעותיים בהם היא התרבות שבה גדל. לאוכל ולשתייה תפקיד תרבותי מכריע, ומה שלכאורה נועד רק "להזין את הגוף" משקף בעצם את סט הערכים, הסמלים והסיפורים שעוברים בירושה מדור לדור. כשהאירים שותים בירה מסוימת, אין זה מפני שהם צמאים, אלא מתוך בחירה מכוונת שאומרת משהו על זהותם. כשהאירים שותים גינס, הם מכריזים בקול גדול שהם אירים! או במילים אחרות, שהם לא בריטים...
אם אתם חשים כעת בסתירה בין ההצהרה האירית לבין ההיסטוריה הבריטית שהובילה אליה, הצדק איתכם. כ- 60% מהאירים שותים ואוהבים בירה לאגר, זאת בעקבות שנים של כיבוש, במהלכן הבריטים ''דחפו להם" את הבירה עתירת הכשות. אך ראו זה פלא, האירים הטמיעו את מה שהתחיל ככפייה וכיום טוענים בכל תוקף שבירת הכשות היא חלק ממסורתם. הם אימצו אותה לחיקם, מפני שהיא מתבשלת ונמזגת על אדמת אירלנד, ''בבית הכנסת'' האירי שנקרא ''הפאב'' (או הפוב אם אתם רוצים לבטא נאמנה) במשך מאות שנים, או מבחינתם – מאז שהחלו לזרום מים באי הירקרק.
כתבה על המוזיקה האירית ותרבות הפאבים
אוהבי הבירה ימצאו שטיול באירלנד לוקח אותם אל מחוזות שלמים המוקדשים למשקה, על גווניו וטעמיו השונים. הטיול בעקבות הבירה האירית כמוהו כמסע אל בין דפי ההיסטוריה, והוא מלווה באוכל מקומי טעים ונופים מרהיבים. ניפרד בברכת סלנצ'ה ("לרוויה" בגאלית-אירית), ובתוספת ארומה מקומית: ''לחיי אלו שאנו אוהבים, ובברכת בריאות לאלו שאוהבים אותנו'', אמן.
הלאגר לעומתה, תוססת בחלקו התחתון של המיכל ומבושלת בטמפרטורה נמוכה יחסית (בין 5 ל- 14 מעלות צלזיוס). טעמה טיפוסי (מה שמאפשר את מכירתו באופן המוני) ומריר מאוד יחסית לבירת האייל. חלק חשוב בייצור הלאגר הוא תהליך קירור הנוזל, שמשפיע על טעמו המריר. הסטאוט היא בירה כהה, עשויה מלתת או חיטה קלויה, שמרים וכשות. למרות אחוז הכשות הגבוה היא אינה מרירה כמו הלאגר.
בחן את עצמך: איזה מין בירה אתה? (צילום: הילה פז-פילד)
הבירה האירית וההיסטוריה של אירלנד באופן מפתיע, דווקא הבירה המסורתית – האייל, נצרכת בכמות הנמוכה מכולן – רק כשישה אחוזים משוק הבירה באירלנד. התשובה לכך נעוצה במאורעות היסטוריים מכריעים בתולדות האי וביחסים עם ממלכת בריטניה. הרומן של אנגליה עם אירלנד הוא ארוך ומתפרש על פני מאות שנים, אך במהלך המאה ה- 16 סיפחה אנגליה את האי לממלכתה באופן רשמי, תוך שהיא מזרימה אליו ראשי שלטון מטעמה, אנשי מעמד האצולה האנגלי, מנהגים ומסורות. בין היתר, הביאו עמם האנגלים את הכשות, ורק במחצית הראשונה של המאה ה- 18 יובאו יותר מ- 500 טון של כשות אנגלית אל דבלין ( Dublin ) – בירת אירלנד.
בהמשך החלו האנגלים לייבא את בירת הפורטר האנגלית (בירת סטאוט כהה ועשירה) לאירלנד. 15,000 החביות שהגיעו במשלוח הראשון הכפילו את עצמן פי 10 במהלך השנים הבאות והביאו לפתיחת מבשלות רבות ברחבי האי, על ידי האירים עצמם. זהות הבירה שבושלה בהן הושפעה מהקשרים שנוצרו בין בעלי המבשלות לבין יבואני הכשות, וכך עוצבה מציאות חדשה שבה האירים מעודדים בישול של בירה עשירה בכשות. בשנות ה- 60 של המאה ה- 18 העניקה האצולה הדבלינאית פרסים ליצרני בירת הפורטר בעלי התפוקה הגדולה ביותר, והפרלמנט האירי בכבודו ובעצמו הקל על מיסוי המבשלות כדי לעודד פתיחתן על פני פתיחת מזקקות וויסקי.
שגשוג בירת הפורטר ובירת ההופס האירית הביא לכך שאירלנד הפכה ליצואנית בירה, ברמה כזו שבמהלך המאה ה- 19 היא ייצאה יותר בירה לאנגליה מאשר מכרה באי עצמו. למעשה, האירים מספרים שאפילו במהלך משבר הרעב, שנקרא גם ''משבר תפוחי האדמה הגדול'' (1845-1852), בזמן שכרבע מהאוכלוסייה האירית רעבה למוות או היגרה מהמדינה, האנגלים המשיכו לייצר בירת פורטר על אדמת אירלנד, ולייצאה אל מחוזות בריטניה.
בתי מלון בדבלין | כתבה על יעדים נבחרים בדבלין
גינס – האדם, החזון והבירה בשנת 1759 רכש בחור אנונימי בן 34, גינס ( Guinness ) שמו, מבשלה קטנה ומוזנחת בשם מבשלת סנט ג'יימס גייט ( St. James's Gate Brewery ), שבדבלין. מובל אחר חזונו, חתם הצעיר על אחד מחוזי המכירה המפורסמים בהיסטוריה: הוא קיבל את השטח ל- 9,000 שנה בשכירות שנתית קבועה של 45 לירות שטרלינג. כן, בערך 300 שקלים לחודש. גינס פיתח בבירת האייל המסורתית של אירלנד טעם חזק ומריר, השאוב מבירת הפורטר הבריטית. הוא מכר אותה בהתחלה כ"פורטר-סטאוט", מעין מודל משופר של פורטר ומודל משודרג של אייל, וכך יצר את מותג הסטאוט המפורסם ביותר באירלנד ובעולם כולו.
במשך 227 שנה המבשלה עבדה באופן עצמאי, עד שבשנת 1986 התאחדה עם חברת ''דיסטילרס'', שלימים הפכה לחלק מתאגיד "דיאג'ן" – חברת המשקאות הגדולה בעולם, שמנהלת בימינו חלק גדול מהמבשלות הטובות והמפורסמות באירלנד. המבשלה הראשית עדיין פועלת באותו המקום (נו טוב, נותרו עוד כמה אלפי שנים עד סוף חוזה השכירות...), בקרבה יחסית למרכז העיר דבלין. חלק מהמבנה הפך למוזיאון מבקרים פופולרי בן מספר קומות, שעמוס בכל ימות השנה. בקומה העליונה ביותר במרכז המבקרים, חובבי המותג עוברים חניכה מזורזת במזיגת כוס גינס, ''כיאה'' לאיך שגינס צריכה להימזג.
כיום, גינס מוכרת כסמל האותנטיות, כשמדברים על בירה אירית: היא בירה כהה, מרירה בחלקה ומאפיין אותה מוניטין שכולו אלגנטיות ורצינות, צריך למזוג אותה לאט, בסבלנות ובשתי פעימות.
היכן שותים האירים?
הרחוב המוכר ביותר והאהוב ביותר על המבקרים בדבלין בכל ימות השנה הוא רחוב טמפל בר (Temple Bar), והנה הזדמנות לתקן טעות נפוצה: הרחוב לא נקרא על שם הבר הפינתי ''טמפל בר'', אלא להיפך. הרחוב נמצא על גדות נהר ליפי (Liffey) במרכז דבלין, היכן שמרכזה התרבותי של העיר ורובע חיי הלילה הדבלינאים. הרובע שומר בסגנון ימי הביניים ויש בו סמטאות מקסימות שאבני הרחוב שלהן עתיקות ואופייניות לתקופה.
לינה באזור טמפל בר
גם מחוץ לדבלין אפשר למצוא ברים משובחים, למשל ה- Porter House הוותיק, בעיירה המקסימה בריי (Bray), כ- 20 דקות נסיעה דרומית לדבלין. המוטו המפורסם של המקום הוא: "Our Beer is Brewed by Men, not Machines" ("הבירה שלנו מבושלת בידי בני אדם ולא מכונות") והיא גם נמזגת על ידי מקומיים, ובעיקר למקומיים המגיעים לכאן. במהלך הקיץ ובסופי השבוע מתנגנת מוזיקה חיה, והמקום לרוב מלא במבקרים (זה אגב בין המקומות היחידים שבהם יש מרפסת למעשנים). בחלל הפנימי של הפאב בוער ''הבוג'' (הכבול) שמפיק ריח חמים והאווירה ביתית לתפארת.
לינה בעיירה בריי
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיולים לאמריקה הצפונית לחצו לרשימת היעדים »
מבשלות איריות, מרכזי מבקרים וטעימות באתר האינטרנט של גינס . אם אתם לא חובבי גינס או מקומות המוניים, תוכלו לבקר באחת מהמבשלות הקטנות יותר – כמו מרכז המבקרים של Smithwick's (הבירה החביבה ביותר על הכותבת, אגב) שנמצא בעיר קילקני (Kilkenny), בה מיוצרת גם בירת קילקני. סמית'יקס היא בירת אייל אדום ויש לה צבע חזק וברור שמעיד על כך.
מחוץ לדבלין ולקילקני, בערים, בכפרים ובעיירות, ישנן אינספור מבשלות-מיקרו, מבשלות בוטיק, בהן מיוצרת כמות קטנה יחסית של בירה לתפוצה מוגבלת. במבשלות האלו תמצאו את הלאגר הצהבהבה, את האייל האדום וכמובן את ה- IPA) Indian pale ale).
לינה בעיר קילקני
על חשיבותה של הבירה בזהות האירית לזהותו של האדם רכיבים רבים, שאחד המשמעותיים בהם היא התרבות שבה גדל. לאוכל ולשתייה תפקיד תרבותי מכריע, ומה שלכאורה נועד רק "להזין את הגוף" משקף בעצם את סט הערכים, הסמלים והסיפורים שעוברים בירושה מדור לדור. כשהאירים שותים בירה מסוימת, אין זה מפני שהם צמאים, אלא מתוך בחירה מכוונת שאומרת משהו על זהותם. כשהאירים שותים גינס, הם מכריזים בקול גדול שהם אירים! או במילים אחרות, שהם לא בריטים...
אם אתם חשים כעת בסתירה בין ההצהרה האירית לבין ההיסטוריה הבריטית שהובילה אליה, הצדק איתכם. כ- 60% מהאירים שותים ואוהבים בירה לאגר, זאת בעקבות שנים של כיבוש, במהלכן הבריטים ''דחפו להם" את הבירה עתירת הכשות. אך ראו זה פלא, האירים הטמיעו את מה שהתחיל ככפייה וכיום טוענים בכל תוקף שבירת הכשות היא חלק ממסורתם. הם אימצו אותה לחיקם, מפני שהיא מתבשלת ונמזגת על אדמת אירלנד, ''בבית הכנסת'' האירי שנקרא ''הפאב'' (או הפוב אם אתם רוצים לבטא נאמנה) במשך מאות שנים, או מבחינתם – מאז שהחלו לזרום מים באי הירקרק.
כתבה על המוזיקה האירית ותרבות הפאבים
אוהבי הבירה ימצאו שטיול באירלנד לוקח אותם אל מחוזות שלמים המוקדשים למשקה, על גווניו וטעמיו השונים. הטיול בעקבות הבירה האירית כמוהו כמסע אל בין דפי ההיסטוריה, והוא מלווה באוכל מקומי טעים ונופים מרהיבים. ניפרד בברכת סלנצ'ה ("לרוויה" בגאלית-אירית), ובתוספת ארומה מקומית: ''לחיי אלו שאנו אוהבים, ובברכת בריאות לאלו שאוהבים אותנו'', אמן.
בהמשך החלו האנגלים לייבא את בירת הפורטר האנגלית (בירת סטאוט כהה ועשירה) לאירלנד. 15,000 החביות שהגיעו במשלוח הראשון הכפילו את עצמן פי 10 במהלך השנים הבאות והביאו לפתיחת מבשלות רבות ברחבי האי, על ידי האירים עצמם. זהות הבירה שבושלה בהן הושפעה מהקשרים שנוצרו בין בעלי המבשלות לבין יבואני הכשות, וכך עוצבה מציאות חדשה שבה האירים מעודדים בישול של בירה עשירה בכשות. בשנות ה- 60 של המאה ה- 18 העניקה האצולה הדבלינאית פרסים ליצרני בירת הפורטר בעלי התפוקה הגדולה ביותר, והפרלמנט האירי בכבודו ובעצמו הקל על מיסוי המבשלות כדי לעודד פתיחתן על פני פתיחת מזקקות וויסקי.
בתי מלון בדבלין | כתבה על יעדים נבחרים בדבלין
היכן שותים האירים?
הרחוב המוכר ביותר והאהוב ביותר על המבקרים בדבלין בכל ימות השנה הוא רחוב טמפל בר (Temple Bar), והנה הזדמנות לתקן טעות נפוצה: הרחוב לא נקרא על שם הבר הפינתי ''טמפל בר'', אלא להיפך. הרחוב נמצא על גדות נהר ליפי (Liffey) במרכז דבלין, היכן שמרכזה התרבותי של העיר ורובע חיי הלילה הדבלינאים. הרובע שומר בסגנון ימי הביניים ויש בו סמטאות מקסימות שאבני הרחוב שלהן עתיקות ואופייניות לתקופה.
לינה באזור טמפל בר
גם מחוץ לדבלין אפשר למצוא ברים משובחים, למשל ה- Porter House הוותיק, בעיירה המקסימה בריי (Bray), כ- 20 דקות נסיעה דרומית לדבלין. המוטו המפורסם של המקום הוא: "Our Beer is Brewed by Men, not Machines" ("הבירה שלנו מבושלת בידי בני אדם ולא מכונות") והיא גם נמזגת על ידי מקומיים, ובעיקר למקומיים המגיעים לכאן. במהלך הקיץ ובסופי השבוע מתנגנת מוזיקה חיה, והמקום לרוב מלא במבקרים (זה אגב בין המקומות היחידים שבהם יש מרפסת למעשנים). בחלל הפנימי של הפאב בוער ''הבוג'' (הכבול) שמפיק ריח חמים והאווירה ביתית לתפארת.
לינה בעיירה בריי
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיולים לאמריקה הצפונית לחצו לרשימת היעדים »
מבשלות איריות, מרכזי מבקרים וטעימות באתר האינטרנט של גינס . אם אתם לא חובבי גינס או מקומות המוניים, תוכלו לבקר באחת מהמבשלות הקטנות יותר – כמו מרכז המבקרים של Smithwick's (הבירה החביבה ביותר על הכותבת, אגב) שנמצא בעיר קילקני (Kilkenny), בה מיוצרת גם בירת קילקני. סמית'יקס היא בירת אייל אדום ויש לה צבע חזק וברור שמעיד על כך.
מחוץ לדבלין ולקילקני, בערים, בכפרים ובעיירות, ישנן אינספור מבשלות-מיקרו, מבשלות בוטיק, בהן מיוצרת כמות קטנה יחסית של בירה לתפוצה מוגבלת. במבשלות האלו תמצאו את הלאגר הצהבהבה, את האייל האדום וכמובן את ה- IPA) Indian pale ale).
לינה בעיר קילקני
על חשיבותה של הבירה בזהות האירית לזהותו של האדם רכיבים רבים, שאחד המשמעותיים בהם היא התרבות שבה גדל. לאוכל ולשתייה תפקיד תרבותי מכריע, ומה שלכאורה נועד רק "להזין את הגוף" משקף בעצם את סט הערכים, הסמלים והסיפורים שעוברים בירושה מדור לדור. כשהאירים שותים בירה מסוימת, אין זה מפני שהם צמאים, אלא מתוך בחירה מכוונת שאומרת משהו על זהותם. כשהאירים שותים גינס, הם מכריזים בקול גדול שהם אירים! או במילים אחרות, שהם לא בריטים...
אם אתם חשים כעת בסתירה בין ההצהרה האירית לבין ההיסטוריה הבריטית שהובילה אליה, הצדק איתכם. כ- 60% מהאירים שותים ואוהבים בירה לאגר, זאת בעקבות שנים של כיבוש, במהלכן הבריטים ''דחפו להם" את הבירה עתירת הכשות. אך ראו זה פלא, האירים הטמיעו את מה שהתחיל ככפייה וכיום טוענים בכל תוקף שבירת הכשות היא חלק ממסורתם. הם אימצו אותה לחיקם, מפני שהיא מתבשלת ונמזגת על אדמת אירלנד, ''בבית הכנסת'' האירי שנקרא ''הפאב'' (או הפוב אם אתם רוצים לבטא נאמנה) במשך מאות שנים, או מבחינתם – מאז שהחלו לזרום מים באי הירקרק.
כתבה על המוזיקה האירית ותרבות הפאבים
גם מחוץ לדבלין אפשר למצוא ברים משובחים, למשל ה- Porter House הוותיק, בעיירה המקסימה בריי (Bray), כ- 20 דקות נסיעה דרומית לדבלין. המוטו המפורסם של המקום הוא: "Our Beer is Brewed by Men, not Machines" ("הבירה שלנו מבושלת בידי בני אדם ולא מכונות") והיא גם נמזגת על ידי מקומיים, ובעיקר למקומיים המגיעים לכאן. במהלך הקיץ ובסופי השבוע מתנגנת מוזיקה חיה, והמקום לרוב מלא במבקרים (זה אגב בין המקומות היחידים שבהם יש מרפסת למעשנים). בחלל הפנימי של הפאב בוער ''הבוג'' (הכבול) שמפיק ריח חמים והאווירה ביתית לתפארת.
לינה בעיירה בריי
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיולים לאמריקה הצפונית לחצו לרשימת היעדים »
באירלנד תמצאו אינספור מבשלות ובראשן, כמובן – מרכז המבקרים של גינס, בו מוזמנים המבקרים למזוג לעצמם את הפיינט המושלם ולעלות לשתות אותו על גג הבניין, מול תצפית מרהיבה של מרכז העיר. יחסית לתור הארוך, התנועה זורמת יפה וניתן אף לקצר את ההמתנה על ידי רכישת כרטיסים מראש באתר האינטרנט של גינס . אם אתם לא חובבי גינס או מקומות המוניים, תוכלו לבקר באחת מהמבשלות הקטנות יותר – כמו מרכז המבקרים של Smithwick's (הבירה החביבה ביותר על הכותבת, אגב) שנמצא בעיר קילקני (Kilkenny), בה מיוצרת גם בירת קילקני. סמית'יקס היא בירת אייל אדום ויש לה צבע חזק וברור שמעיד על כך.
מחוץ לדבלין ולקילקני, בערים, בכפרים ובעיירות, ישנן אינספור מבשלות-מיקרו, מבשלות בוטיק, בהן מיוצרת כמות קטנה יחסית של בירה לתפוצה מוגבלת. במבשלות האלו תמצאו את הלאגר הצהבהבה, את האייל האדום וכמובן את ה- IPA) Indian pale ale).
לינה בעיר קילקני
מחוץ לדבלין ולקילקני, בערים, בכפרים ובעיירות, ישנן אינספור מבשלות-מיקרו, מבשלות בוטיק, בהן מיוצרת כמות קטנה יחסית של בירה לתפוצה מוגבלת. במבשלות האלו תמצאו את הלאגר הצהבהבה, את האייל האדום וכמובן את ה- IPA) Indian pale ale).
לינה בעיר קילקני
על חשיבותה של הבירה בזהות האירית לזהותו של האדם רכיבים רבים, שאחד המשמעותיים בהם היא התרבות שבה גדל. לאוכל ולשתייה תפקיד תרבותי מכריע, ומה שלכאורה נועד רק "להזין את הגוף" משקף בעצם את סט הערכים, הסמלים והסיפורים שעוברים בירושה מדור לדור. כשהאירים שותים בירה מסוימת, אין זה מפני שהם צמאים, אלא מתוך בחירה מכוונת שאומרת משהו על זהותם. כשהאירים שותים גינס, הם מכריזים בקול גדול שהם אירים! או במילים אחרות, שהם לא בריטים...
אם אתם חשים כעת בסתירה בין ההצהרה האירית לבין ההיסטוריה הבריטית שהובילה אליה, הצדק איתכם. כ- 60% מהאירים שותים ואוהבים בירה לאגר, זאת בעקבות שנים של כיבוש, במהלכן הבריטים ''דחפו להם" את הבירה עתירת הכשות. אך ראו זה פלא, האירים הטמיעו את מה שהתחיל ככפייה וכיום טוענים בכל תוקף שבירת הכשות היא חלק ממסורתם. הם אימצו אותה לחיקם, מפני שהיא מתבשלת ונמזגת על אדמת אירלנד, ''בבית הכנסת'' האירי שנקרא ''הפאב'' (או הפוב אם אתם רוצים לבטא נאמנה) במשך מאות שנים, או מבחינתם – מאז שהחלו לזרום מים באי הירקרק.
כתבה על המוזיקה האירית ותרבות הפאבים
 |
אודות הכותבת |
הילה עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
הפלגות מודרכות בעברית
