המיטב של אברוצו:
הפארק הלאומי מיילה וסביבתו
מאת: הילה וייס טישלר

את התואר "הכפר היפה ביותר באיטליה" קיבל הכפר שבכניסה לפארק הלאומי מיילה יחד עם עוד 199 כפרים אחרים, אך מבחינתי הוא ראוי למקום הראשון. בכפר הקסום הזה התמקמנו כדי לטייל באחת מפניני הטבע של מחוז אברוצו.

הכפר פצ'נטרו (Pacentro‏) שוכן בכניסה המערבית לפארק הלאומי מיילה. מגובה 605 מ' הוא צופה על נופים מרהיבים של העמק וההרים המושלגים המתנשאים סביבו, פתיח נפלא למה שמצפה לנו בפארק עצמו.

1 / 11

2 / 11

3 / 11

4 / 11

5 / 11

6 / 11

7 / 11

8 / 11

9 / 11

10 / 11

11 / 11

❯ ❮

ההר הקדוש של האפיפיור

נסיעה של שעתיים ורבע מרומא בירת איטליה ואנו בפתחו של הפארק הלאומי מיילה ( Parco Nazionale della Majella) אשר במחוז אברוצו. במרכזו ממוקמת קבוצת הרי מיילה (Majella massif), ובהם הפסגה השנייה בגובהה (2,793 מ') ברכס הרי האפנינים כולו.

הרי מיילה מכונים גם "ההר הקדוש", שכן משובצים בהם לא מעט מנזרים ומערות התבודדות (Hermitage). הנזירים הושפעו מסיפורו של פיאטרו דה מארונה (Pietro da Morrone), שהתבודד כאן במהלך המאה ה-13 ומאוחר יותר הוכתר לאפיפיור צ'לסטינה החמישי.

הפארק נפרש על פני 740 קמ"ר משובצים פסגות, מישורים, קניונים ועמקים, שבהם נבנו עיירות וכפרים שמחזירים אותנו מאות שנים לאחור. חלקים נרחבים מהפארק אינם נגישים לאדם, וכך מתאפשר שגשוג המערכת האקולוגית. בין חיות הבר הבולטות של הפארק ניתן למצוא את הזאב האפניני, שאף מוצג בסמל הפארק, והדוב המרסיאני החום.

הכפר פצ'נטרו (A), שמורת מיילה (B), יעדים נוספים המתוארים בכתבה, ומקומות לינה מומלצים:
מלון רוקה לורניצו בכפר פצ'נטרו | מלון B&B איל מרקזה דל גרילו בעיר סולמונה
להגדלת המפה לחצו בפינה העליונה

  טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »

ארוחת בוקר טרייה ומפנקת

דרך צדדית צרה, מעט לפני הכניסה לכפר פצ'נטרו, מובילה למבנה יפהפה בן למעלה מאלף שנה, שישמש ביתנו לימים הקרובים. בעל הבית החביב של מלון רוקה לורניצו (Rocca Lorenizo) מסביר לנו באנגלית מגומגמת על המקום – חצר אבן אלגנטית ופרחונית, מדשאה עם עצי זית, בריכה גדולה ושתי מרפסות המשקיפות אל נופי עמק פלינייה (Valle Peligna) רחב הידיים ועל בתי האבן של הכפר הפזורים על צלע ההר.

במזג אוויר נעים נהנים האורחים מארוחת בוקר במרפסת, אך אנו, שכבר זכינו לטמפרטורות נמוכות של סתיו, סעדנו בחדר האוכל הפנימי. זה לא הפריע לנו להתמוגג מהלחם הטרי, הריבות הביתיות, גבינת הריקוטה הטרייה, העוגות והעוגיות. הארוחה הוגשה לשולחן במיוחד עבורנו, וכל מרכיב שלה הוכן בידיה המפנקות של בעלת הבית.

מלון רוקה לורניצו | בתי מלון נוספים בכפר פצ'נטרו

מלון רוקה לורניצו – בית בן אלף שנה ומארח חביב (צילום: הילה וייס טישלר)

יום חג בכפר

עדויות לקיומו של הכפר פצ'נטרו לוקחות אותנו הרחק אל ימי הביניים, בין המאה השמינית לעשירית. נוכחות האדם באזור היא ככל הנראה מוקדמת עוד יותר, שכן נמצאו במקום עדויות ארכיאולוגיות כבר מהעת העתיקה. לשיאה הגיעה אוכלוסיית פצ'נטרו לפני מלחמת העולם הראשונה, עם 4,000 תושבים, אך עקב פגיעה חמורה שספג הכפר במלחמת העולם השנייה, צנח מספר התושבים אל מתחת ל- 1,300 עד שנות ה-70, וכך גם כיום.

אל הכפר הגענו בשביעי באוקטובר, ובמהרה הבנו שזהו לא יום רגיל כאן. צלילי תזמורת החלו להגיע לאוזנינו, ובמהרה הבחנו בתהלוכה חגיגית המטפסת אל עבר "הקסטלו", הטירה של פצ'נטרו, הניצבת במעלה הכפר. היתה זו אחת מהחגיגות המקומיות שנהוגות בכפר, הפעם לכבוד המדונה של רוסריו (Madonna del SS. Rosario).

הקסטלו, או בשמו המלא קסטלו קנטלמו-קלדורה (Castello Cantelmo-Caldora), הוא מבצר מרשים שבנייתו החלה כבר במאה ה- 11. בהמשך נוספו לו ארבעה מגדלים פנימיים ומצודה בעלת מבנה גלילי. מלבד מגדל אחד, עומדים מבנים אלו על תילם עד היום ומקשטים את "קו הרקיע" המרשים של הכפר מכל זווית אפשרית. הבעלות על הטירה עברה בין מספר משפחות בעלות עוצמה, עד אשר נרכשה על ידי עיריית פצ'נטרו בשנת 1957, ועברה שיקום נרחב. כיום חלקים ממנה פתוחים למבקרים, כולל טיפוס אל תצפית מראש אחד המגדלים (יש לתאם מראש: 39-086441242+).

הקסטלו במרכז הכפר פצ'נטרו וברקע שלג ראשון של סתיו (צילום: הילה וייס טישלר)

סיור מוזיקלי ברחובות הכפר

התזמורת מתכוננת לסיבוב נוסף ואנו מנצלים את ההזדמנות להצטרף לסיור מוזיקלי בסמטאות הכפר. כך צעדנו סביב לכפר, בעוד התושבים מציצים בביישנות מדלתות וממרפסות הבתים. אנחנו לעומתם המשכנו להשתרך מאחורי התזמורת, נהנים מהנופים וזוויות הצילום הנהדרות שהזדמנו לנו לאורך הדרך. כיאה לאיטלקים, כל כמה דקות עצרה התזמורת לשאוף קצת אוויר וסיגריות... לפני שהמשיכה בצעידה. לבסוף הגענו אל כיכר אומברטו (Piazza Umberto) הגדולה, שם הסתדרה התזמורת בשורות רחבות וניגנה רצף מנגינות ארוך.

סמטה צרה וארוכה, שמתאימה רק להולכי רגל, מובילה משם אל הכיכר המרכזית, כיכר דל פופולו (Piazza del Popolo). כאן ניצבת הכנסייה הראשית סנטה מריה דלה מיסריקורדיה (Santa Maria della Misericordia), שמגדל השעון שלה הוא השני בגובהו באזור.

נכון שאתם כבר רעבים? אז בכיכר אומברטו גם שתי מסעדות ותיקות מהטובות באזור – פיצרייה מיילה (Ristorante Pizzeria Majella), שמגישה הרבה מעבר לפיצה, וטברנה קלדורה (Taverna de li Caldora), ולשתיהן מומלץ להזמין מראש מקום. אנו בחרנו באחרונה ולמדנו מהזוג בשולחן הסמוך כיצד האיטלקים אוכלים ארוחה טובה. הצלחות על שולחנם התחלפו בהתמדה – לחם עם שמן זית, אנטי-פסטי גבינות ונקניקים, מנת פסטה, מנת בשר, קינוח ולסיום קפה איטלקי משובח. אנחנו לעומתם הסתפקנו בשתי מנות פסטה, ובכך ככל הנראה אכזבנו מעט את המלצר... המוניטין של המסעדה צבר ניקוד נוסף כאשר גורג' קלוני בחר לאכול בה מספר פעמים, עת צילם באזור את הסרט "האמריקאי" (The American).

סיור מוזיקלי עם התזמורת בסמטאות הכפר פצ'נטרו (צילום: הילה וייס טישלר)

להכיר את הפארק דרך הרגליים

פארק מיילה כולל כ- 500 ק"מ של מסלולי הליכה, בהם שלושה טרקים ארוכים במיוחד (theme trails), כ- 120 מסלולי הליכה יומיים ומעל 20 מסלולים המתאימים למשפחות. מידע מפורט אודות מסלולי ההליכה נמצא באתר הפארק, אך מומלץ לבקש מידע נוסף באחד ממרכזי המידע (במידה שתצליחו למצוא אחד פתוח...) או מהמקומיים.

בהמלצת בעל המלון, יצאנו למסלול רגלי של 5 ק"מ לכל כיוון, מהכפר פצ'נטרו אל עבר מעבר ההרים סאן לאונרדו (San Leonardo) שגובהו 1,282 מ'. עליה מתונה קירבה אותנו בהתמדה אל עבר רכס הרי המיילה המושלג, אשר מדרונותיו נצבעו בצבעי שלכת. מאחורינו נעלמו בהדרגה נופיהם הקסומים של הכפר פצ'נטרו ועמק פלינייה, ובהמשך התחלפו עצי היער בכרי דשא עם צמחייה נמוכה. לבסוף הגענו למעבר ההרים, ממנו ניתן לצפות גם אל נופי ההרים שמצדו השני, ובמקום גם מסעדה ואתר סקי קטן. למיטיבי לכת מהווה המעבר נקודת יציאה למספר מסלולי הליכה נוספים.

ניתן להגיע אל המעבר גם עם רכב, בדרך נוף יפה ומפותלת, אשר לעיתים עוברת בסמיכות לשביל ההליכה. במידה והכביש אינו חסום על ידי שלגים, ניתן להמשיך מכאן אל החלקים הצפוניים של פארק מיילה ואף לחצות את רכס ההרים אל עבר פסקרה (Pescara), עיר החוף המרכזית של מחוז אברוצו.

בתי מלון בעיר החוף פסקרה

מעבר ההרים סאן לאונרדו וההרים הצבועים לבן (צילום: הילה וייס טישלר)

להכיר את הפארק דרך הגלגלים

ניתן להקדיש יום טיול לנסיעה בדרכי נוף צדדיות בחלקו הדרום-מערבי של הפארק, אפשרות המתאימה במיוחד לימים גשומים. ממזרח לפצ'נטרו הכביש פונה דרומה אל עבר העיירה פסקוקוסטאנצו (Pescocostanzo). הדרך, המתפתלת תחילה בין ההרים, מתחלפת בהמשך לעמק פתוח, פרות רועות בכרי דשא מוריקים, שמעליהם מדרונות מיוערים ופסגות מושלגות.

העיירה העתיקה והתיירותית פסקוקוסטאנצו נכללת אף היא ברשימה היוקרתית של "הכפרים היפים ביותר באיטליה". הגשם שב להכות, וכך מצאנו את עצמנו נהנים מפיצה אל טליו (Pizza al taglio) מעולה, שזו בעצם פיצה איטלקית מרובעת, זולה יחסית, שנחתכת ונשקלת ע"פ בקשת הסועד.

מכאן ניתן לחזור לכיוון פצ'נטרו באחת משתי דרכים. הראשונה היא דרך הררית שעוברת בשמורת הטבע המקומית בוסקו די סנט'טוניו (Bosco di Sant’antonio), הכוללת יער עבות של עצי אשור, מייפל ואלון. הדרך השנייה היא דרך ראשית יותר, העוברת דרך הכפר פטורנו סולה-ג'יציו (Pettorano sul Gizio), שזכה אף הוא להיכלל ברשימת הכפרים היפים באיטליה. הכפר המרשים פרוס על גבעה, בינות הרים ירוקים וגבוהים, שהם חלק משמורת הטבע מונטה ג'נזנה אלטו ג'זיו (Monte Genzana Alto Gzio), שגם בה מספר מסלולי הליכה.

לינה בעיירה פסקוקוסטאנצו

הכפר פטורנו סולה-ג'יציו, אחד מ- 199 הכפרים היפים באיטליה (צילום: הילה וייס טישלר)

אברוצו, פטקוקונסטצו

העיירה פסקוקוסטאנצו, גם היא ברשימה המכובדת (צילום: הילה וייס טישלר)

מחוץ לפארק מיילה

מחוץ לגבולות הפארק ממוקמת העיר העתיקה סולמונה (Sulmona), שלביקור בה מומלץ להקדיש חצי יום עד יום שלם. העיר שוכנת בעמק פלינייה רחב הידיים, אשר בתקופות פרה-היסטוריות היווה את תחתיתו של אגם גדול. היא ידועה כביתו של המשורר אוביד (Ovid), שפסל ברונזה שלו ניצב באחת הכיכרות המרכזיות שלה. מספר מבנים חשובים מימי הביניים, כדוגמת האקוודוקט המרשים, שרדו את רעידת האדמה שחוותה העיר בתחילת המאה ה- 18, אך רוב העיר נהרסה אז ונבנתה מחדש בסגנון הבארוק.

בתי המרכז ההיסטורי של סולמונה ממוקמים ברובם לאורך השדרה הראשית – קורסו אובידיו (Corso Ovidio), מהלך קילומטר אחד, לצד חנויות ובתי קפה רבים. המאפיין הבולט ביותר הן סוכריות הקונפטי שמיוצרות כאן ונמכרות ברחבי העיר, בשלל צבעים ססגוניים וצורות של פרחים וחיות משובבי לב.

לינה בעיר סולמונה
(אל העיירה סולמונה ניתן להגיע גם ברכבת תיירים מיוחדת, המתוארת בכתבה מחוז מוליזה – רכבת במנהרת הזמן)

סוכריות הקונפטי של סולמונה, אי אפשר שלא לקנות... (צילום: הילה וייס טישלר)

מלון מומלץ בסולמונה

מלון B&B איל מרקזה דל גרילו (B&B Il Marchese Del Grillo), הוא מלון בוטיק משפחתי מקסים, הממוקם סמוך להכיכר המרכזית של סולמונה. מבנה מהמאה ה-18 שופץ בטוב טעם, תוך שילוב של ישן וחדש, ומציע חדרים יפהפיים, שכל חובב וינטג' ישמח ללון בהם, והם גם ממוזגים. ארוחת הבוקר עשויה ממוצרים טריים ומוגשת בחום ואהבה ע"י בעלת הבית, שגם שמחה לסייע בכל דבר ועניין.

מלון מומלץ בעיירה סולמונה, חבל אברוצו, איטליה

מלון B&B איל מרקזה דל גרילו - בשביל מלון כזה שווה להישאר ללילה בעיירה סולמונה

מהעיר הגדולה אל הכפר הזעיר

כחצי שעה נסיעה מערבה מסולמונה, על ראש צוק גבוה וצר במיוחד, שוכן הכפר המקסים קסטרוולווה (Castrovalva). ניתן להגיע אליו בטיול יום מהכפר פצ'נטרו והעיר סולמונה, או במהלך נסיעה אל הפארק הלאומי אברוצו השכן. מיקומו האסטרטגי מאפשר תצפית של 360 מעלות, לעבר העמקים הסובבים אותו. כביש הגישה עובר דרך קניון צר ומרשים, וממשיך ומתפתל אל עבר הכפר. לכל אורך העלייה התפללנו שלא יגיעו רכבים מהצד השני, שכן התקשינו להבין כיצד נצליח להתמודד עם סיטואציה שכזו. למזלנו התנועה מכיוון הכפר דלילה ביותר, שכן מתגוררים בו כיום פחות מ- 60 תושבים.

החנינו את הרכב בכניסה לכפר ושוטטנו ברגל בין בתיו, שדומה שנבנו ממש מתוך הקרקע הסלעית, פניהם מופנים אל עבר העמקים המוריקים. הכפר ממחיש את השילוב המושלם בין האדם, הטבע והנוף, שנרקמו זה בזה כל כך בטבעיות, ובעצם כך הם כל הכפרים כאן – לפחות עד שיגיעו אליהם המוני התיירים, כפי שקורה בכל כך הרבה מקומות אחרים באיטליה. מהרו לבקר, לפני שיתקלקל!