.jpg)
טיול חורפי אל הרי ההרץ
בין יערות מושלגים ועיירות צבעוניות
מאת: מאיר בלייך
היה זה יום שטוף שמש, שבת ראשונה בשלהי פברואר לאחר תשעה שבועות של אפרוריות, קור ושלג. לכן לא היה זה מפליא כשמאות נהרו לתחנת הרכבת של העיירה ורניגרודה, השוכנת למרגלות הרי ההרץ שבצפון גרמניה, מרחק שעה וחצי נסיעה מעיר הירידים הנובר ושלוש שעות מברלין.
כולם באו להעפיל לפסגת הר ברוקן, שעד איחודה של גרמניה היה "העיניים" של הרפובליקה הדמוקרטית (הקומוניסטית). על מגדל התצפית האימתני שנראה למרחוק ישבו אז חיילי הצבא האדום והשקיפו לעבר המערב הקפיטליסטי. עד 1989 היה האזור סגור לתנועה אזרחית; מאז האיחוד מעפילים לפסגה 1.4 מיליון תיירים מדי שנה.
מפת אזור הרי ההרץ בגרמניה עם יעדי הטיול המוזכרים בכתבה,
ומקום לינה מומלץ לטיול בהרי הרץ: מלון שלוסברג גרני בעיירה ורניגרודה
.jpg)
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות » טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים » הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »
ברכבת קיטור לפסגת הר ברוקן
אל פסגת הר ברוקן (Brocken), המתנשא לגובה 1,142 מטרים, מוליך קו רכבת (Brockenbahn) שאורכו כ-20 קילומטרים ויוצא מתחנת Drei Annen Hohne. מדובר ברכבת קיטור שאמורה להקנות תחושה של נסיעה במאה ה-19. לא באותה שבת. כל מי שהגיע לתחנה זכה לרכוש כרטיס לנסיעה הלוך ושוב מבלי להתחשב במספר המקומות המוגבל. כאשר נכנסנו לקרון התברר שחלק מן המקומות שמורים. זה היה יותר מדי עבור הגרמנים. הללו, המאופקים בדרך כלל בשעות הבוקר של יום המנוחה, החלו להתווכח עם הכרטיסן האומלל ללא הבדל גיל ומעמד.
בספרו "ייאוש" מסביר ולדימיר נבוקוב לכפילו את ההבדל בין שני סוגים של נוסעי רכבת שאין בידיהם כרטיס. האחד חי כקבצן והאחר מציג עצמו כעשיר: האחד נוסע ללא כרטיס במחלקה הרביעית; האחר, שגם ארנקו ריק, תופס לו מקום במחלקה הראשונה. בקרון שלנו, אלה שחשו עשירים תפסו מושב, האחרים הצטופפו במעבר. כדי לנחמם הציע להם הכרטיסן לרכוש ממנו שנאפס.
כתבות על טיולי רכבות
רכבת הקיטור המובילה לפסגת הר ברוקן (צילום: RelaxFoto.de)
מפת קווי הרכבת באזור הרי ההרץ. בכחול – הקו להר ברוקן (צילום: HSB)
שינויי מזג האוויר...
הטיפוס במעלה ההר הגבוה ביותר בהרי ההרץ (Harz Mountains) התנהל במהירות של 15 קמ"ש. בתוך דקות נפרדה הרכבת מן העיירה וחדרה אל הנוף הלבן. רבים ניצלו את מזג האוויר היפה ויצאו למדרונות עם מזחלות ומגלשיים, אחרים נהנו מן הנוף והשמש ממרפסת הקרון, אך לאחר שהרכבת עזבה את התחנה האחרונה לפני הפסגה נעלמו השמיים התכולים ושלג החל לרדת. בתוך דקות התברר כי מדובר בסופה. בהגיענו לפסגה נהרו המטיילים בהמוניהם, כעדר, לעבר הלא נודע.
לאחר התנסות קצרה בחוויה האלפינית בחרנו לסוב לאחור ושבנו לקרון הריק. נפרדנו מן הרכבת והכרטיסן בתחנת Drei Annen Hohne, והסתפקנו בשיטוט מהנה בשבילי היער המושלגים בגובה של 600 מטרים. לא בכדי משמעותו של השם "הרץ" בשפת המקום הוא יער-הררי. הרי ההרץ הם מכשול בפני הרוחות והעננים הבאים ממערב ולכן הם עתירי גשמים האחראים לצמחייה עשירה, שפע נחלים, נקיקים, מפלים ואף אגמים אחדים.
מחכים לרכבת בתחנת Drei Annen Hohne (צילום: Gernot Reipen)
טיול ביערות המושלגים של הרי ההרץ – מתאים גם למשפחות (צילום: Marcel Martens)
מלון מומלץ בהרי ההרץ
מלון שלוסברג גרני (Schlossberg Hotel Garni) שבו בחרנו להתארח נמצא בפאתי הרי ההרץ, בעיירה המזרח-גרמנית לשעבר ורניגרודה (Wernigerode). המלון שוכן למרגלות טירת ורניגרודה (Wernigerode Castle), אשר נבנתה לראשונה במאה ה-12 וגרסתה הנוכחית והמפוארת הושלמה במאה ה-19. על שיפוץ הטירה הופקד אז האדריכל קרל פרוהלינג, שעבור שירותיו קיבל מהבעלים, הרוזן אוטו זו סטולברג-ורניגרודה, אישור לבנות לעצמו בית על גבעת הטירה ("שלוסברג"). הווילה היפה עברה מספר גלגולים לאחר מותו של פרוהלינג, עד שלבסוף הוסבה יחד עם בית המשרתים שלידה למלון, תוך הקפדה על שימור המבנים ההיסטוריים.
בתי מלון נוספים באזור הרי ההרץ
טירת ורניגרודה משקיפה על העיירה והנוף המושלג (צילום: Pixaline)
מלון שלוסברג גרני אשר למרגלות טירת ורניגרודה, בתקופה ירוקה יותר של השנה
(צילום: Schlossberg Hotel Garni )
ורניגרודה – העיירה הצבעונית של הרי ההרץ
תמונה אחרת נראתה לנו קודם לכן בבואנו לוורניגרודה. הכביש הנכנס לעיירה חולף דרך שיכונים המזכירים את עיירות הפיתוח שבנגב משנות ה-60. רק כשחודרים אל ליבה של העיירה מגלים שמדובר באוצר ארכיטקטוני. ההסבר לכך הוא פשוט: ורניגרודה לא נפגעה במלחמת העולם וכיוון שנותרה בחלקה המזרחי של גרמניה, כרישי הנדל"ן לא נגסו בה. חלק מן המבנים הגותיים ברחובותיה המרכזיים, שעברו בשלום שריפות אחדות שפקדוה למרות שנבנו מעץ, הם בני מאות שנים. לא בכדי מכנים אותה כ"עיירה הצבעונית של הרי ההרץ".
בולט מבין המבנים הללו בית העירייה (Rathaus) שנבנה ב-1498 וממוקם כצפוי בכיכר השוק (Marktplatz), שם ממוקמת גם לשכת התיירות המקומית. הבניין הוא דוגמה אופיינית ומצועצעת למבנים שקירותיהם נתמכים בקורות עץ – "בתי טימבר" (Timber-Framed Houses). ברחוב הראשי תמצאו בתים נוספים דוגמתו וכך גם ברחובות הנושקים לו. חובבי הקניות יגלו כאן חנויות ייחודיות המציעות חפצי נוי ואומנות אופייניים לאזור, מעץ ופורצלן. בילוי הערב הטוב ביותר כאן הוא יציאה למסעדה, וכאלה המתמחות במטבח גרמני יש לא מעט.
בתי מלון בעיירה ורניגרודה
בית העירייה בכיכר השוק של ורניגרודה (צילום: Lunamrina)
בתי טימבר במרכז ורניגרודה (צילום: VanderWolf-Images)
בעקבות המכשפות של הרץ
מחלונות הראווה בוורניגרודה מציצות על העוברים ושבים בובות מכשפה בגדלים שונים, שמקורן באגדות שנשתמרו ונפוצו ברחבי אירופה על "מכשפות ההרץ". הרפתקאותיהן של המכשפות מגיעות לשיא באירוע המתרחש בעיירות ההרץ ועל פסגת הברוקן בלילה שבין אפריל למאי. בתאריך זה ציינו התושבים המקומיים, עוד בטרם הופעת הנצרות, את תחילת האביב. באותו לילה, מספרות האגדות, התעופפו המכשפות למפגש עם אדונן השטן על פסגת ההר.
בליל ה-1 במאי מציינים בגרמניה (ובמדינות אירופאיות נוספות) את ליל ולפורגיס (Walpurgisnacht) אשר במסגרתו מתקיימים מצעד ו"מחול המכשפות", זכר להילולה של המכשפות והשטן. כחלק מן החגיגה יורדת "רכבת המכשפות" מפסגת הברוקן דרך העיירה שירקה (Schierke) – גם שם מתקיימת חגיגה – ועד לוורניגרודה. ככלל, המכשפות נעשו לחלק מתעשיית התיירות, וציור של מכשפה הרוכבת על מטאטא נעשה לסמלו המסחרי של האזור. מיטיבי הלכת אגב יכולים לצעוד במשך ימים אחדים כמאה קילומטרים לאורכו של "מסלול המכשפות" (The Harz Witches Trail).
כתבה על טיול באירופה בעקבות המכשפות
מצעד המכשפות וחגיגות ליל ולפורגיס בעיירות ורניגרודה ושירקה
העיירה קוודלינבורג – מופת של שימור
עיירה נוספת שהשתמרה היטב בחלק המזרח-גרמני לשעבר היא קוודלינבורג (Quedlinburg), ובה למעלה מ-700 מבנים היסטוריים לשימור. חובבי בונבוניירות ארכיטקטוניות ישוטטו ברחובותיה בהנאה בין 1,200 בתי הטימבר המקושטים, הכנסיות הגותיות ומגדלי השמירה לאורך חומתה. גם בקוודלינבורג כיכר השוק ובית העירייה הם אובייקט צילומי מבוקש, לצד גבעת הטירה (Schlossberg), ובה מוזיאון (Schlossmuseum), כנסייה קולגיאלית (Stiftskirche St. Servatius) וגנים יפים. בזכות הטירה, הכנסייה ומרכז העיירה ההיסטורי, הוכרזה קוודלינבורג כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
בתי מלון בעיירה קוודלינבורג | כתבה על טירות בגרמניה
בית העירייה בכיכר השוק של קוודלינבורג (צילום: Animaflora)
גבעת הטירה ב קוודלינבורג (צילום: tilialucida)
העיירה גוסלאר – בסיס לטיולים בהרי ההרץ
אי אפשר לשהות בהרי ההרץ או לספר עליהם מבלי להזכיר את העיירה האימפריאלית לשעבר גוסלאר (Goslar). כמו ורניגרודה וקוודלינבורג, גם גוסלאר ממוקמת בשולי ההרץ מצפון לרכסי ההרים, אך לעומתן היא הייתה בשטחה של גרמניה המערבית. למרות זאת, היא השתמרה היטב בזכות עברה המפורסם. במאה ה-12 הייתה גוסלאר חלק מברית ערי הנזה, כשמעמדה בא לה בזכות העושר שהזרימו מכרות הנחושת, העופרת והכסף. היא משופעת בבתי טימבר מפוארים, והמרכז ההיסטורי שלה הוכרז גם הוא על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
לא נפתיע כשנאמר שכיכר השוק, בית העירייה וכנסיית השוק (Marktkerk) הם נקודת התחלה לשיטוט ברחובותיה, ואל תוותרו גם על ביקור בארמון הקיסרי (Kaiserpfalz). הגרסה האחרונה של ארמון זה נבנתה לאחר איחודה של גרמניה בידי ביסמארק ב-1870, ואופוריית האירוע מצאה בו ביטוי. עבור הגרמנים הבאים לטייל ולנפוש בהרץ, גוסלאר היא העיירה המרכזית המשמשת בסיס לטיולים באזור. כבישי נוף יש שם בשפע, ובפארק הלאומי ואף מחוץ לגבולותיו מצויים שפע של מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים.
בתי מלון בעיירה גוסלאר
מרכז העיירה גוסלאר, המהווה בסיס לטיולים בהרי ההרץ (צילום: Marlen Juergens)
הארמון הקיסרי של גוסלאר (צילום: CC Holger Uwe Schmitt)
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »
מסלול טיול בין עיירות הרץ נוספות
טיול יום מומלץ באזור הרץ מתחיל בביקור בגוסלאר, וממשיך לעיירה קלאוסטל-זלרפלד (Clausthal-Zellerfeld) – בירת המכרות של ההרץ, שגם מתגאה בכנסיית העץ הגדולה שלה (Market Church of the Holy Spirit), שבנייתה נסתיימה ב-1642. משם תוליך דרך שמספרה 242 לכיוון סנקט אנדראסברג (Sankt Andreasberg), המפורסמת בזכות מכרה הכסף סמסון (Grube Samson) שפעל כאן במשך כ-400 שנה עד 1910, והוכרז מאה שנה לאחר מכן כאתר מורשת עולמית. העיירה הבאה, בראונלגה (Braunlage), היא מרכז סקי וממנה ניתן להמשיך צפונה לעבר ורניגרודה. כאן אפשר לנסות דרך אחרת לחצות את הרי ההרץ מצפון לדרום – באמצעות רכבת הקיטור שהזכרנו בתחילת הכתבה, אשר יוצאת מוורניגרודה ומגיעה עד העיר נורדהאוזן (Nordhausen).
כנסיית העץ בכיכר השוק של קלאוסטל-זלרפלד (צילום: hpgruesen)
הרי ההרץ – מהרייך השלישי לשגשוג תיירותי
בימי המשטר הנאצי הוקמו בסביבות הרי ההרץ בתי חרושת שניצלו את אוצרות הטבע שנכרו באזור בשירות מכונת המלחמה של הרייך השלישי. עבור עובדי הכפייה הוקמו מספר מחנות, כאשר המפורסם שבהם הוא דורה-מיטלבאו (Dora-Mittelbau) הנמצא בשיפולי הרי ההרץ, בקרבת נורדהאוזן. עברו שם 60,000 אסירים, מרביתם מבוכנוואלד, וכ-20,000 מהם מצאו שם מותם.
ההחלטה על הקמתו של מחנה דורה-מיטלבאו התקבלה במחצית השנייה של 1943, לאחר תבוסת הוורמאכט בסטלינגרד ולאחר נחיתת בעלות הברית על אדמת איטליה. הגעתי לשם ביום ראשון חורפי, במסגרת מסע שבו ניסיתי להבין (בין השאר) מדוע המשיך המשטר הנאצי בתוכנית ההשמדה שדרשה משאבים מרובים בשעה שבעלות הברית איימו על גבולות המולדת הגרמנית.
לביקור בדורה-מיטלבאו היה גם נופך אישי: אימי עברה במחנה בחורף 1944 במהלך הדרך הארוכה שעשתה עם חברותיה מאושוויץ לברגן-בלזן שבצפון גרמניה, שם שוחררה על ידי הבריטים באפריל 1945. למחנה נסעתי עם ידיד מקומי ועם אחייניתו בת ה-14 שביקשה להצטרף. עד אז לא דרכה כף רגלה במחנה ריכוז. בהגיענו לאתר, התברר לי להפתעתי שרבים מבני הארץ הקדישו את יום הראשון שלהם לביקור במחנה ובאתר הזיכרון המטופח, שבמוזיאון שלו אין מצניעים את חלקם של תושבי האזור ברצח העם שהתבצע ליד בתיהם. מזג האוויר היה אפור, ופה ושם נראו כתמי שלג. בחורף 1945-1944 התנאים היו קשים בהרבה.
לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה כונה האזור "מבצר הרץ", כמעוז אחרון להגנתה של גרמניה. ואכן עד ל-7 במאי 1945, יום לפני הכניעה, ישבו שם חיילי האס-אס, מוכנים לקרב אחרון. אלא שמפקדי בעלות הברית בחרו לעוקפם (למעט חילופי אש אחדים) עד למפגש עם הצבא האדום. ארבעה עשורים לאחר מכן, עם סילוקם של כוחות הצבא מן האזור ואיחוד גרמניה מחדש, החלה בתחילת שנות ה-90 לשגשג בהרי ההרץ תעשיית התיירות. כיום, עיירות רבות כאן מציעות בתי מלון ואתרי ספא, בסיסים לטיולים וספורט אתגרי, בקיץ ובחורף, ברגל, בסירה, במגלשיים ובאופניים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
בספרו "ייאוש" מסביר ולדימיר נבוקוב לכפילו את ההבדל בין שני סוגים של נוסעי רכבת שאין בידיהם כרטיס. האחד חי כקבצן והאחר מציג עצמו כעשיר: האחד נוסע ללא כרטיס במחלקה הרביעית; האחר, שגם ארנקו ריק, תופס לו מקום במחלקה הראשונה. בקרון שלנו, אלה שחשו עשירים תפסו מושב, האחרים הצטופפו במעבר. כדי לנחמם הציע להם הכרטיסן לרכוש ממנו שנאפס.
כתבות על טיולי רכבות
הטיפוס במעלה ההר הגבוה ביותר בהרי ההרץ (Harz Mountains) התנהל במהירות של 15 קמ"ש. בתוך דקות נפרדה הרכבת מן העיירה וחדרה אל הנוף הלבן. רבים ניצלו את מזג האוויר היפה ויצאו למדרונות עם מזחלות ומגלשיים, אחרים נהנו מן הנוף והשמש ממרפסת הקרון, אך לאחר שהרכבת עזבה את התחנה האחרונה לפני הפסגה נעלמו השמיים התכולים ושלג החל לרדת. בתוך דקות התברר כי מדובר בסופה. בהגיענו לפסגה נהרו המטיילים בהמוניהם, כעדר, לעבר הלא נודע.
לאחר התנסות קצרה בחוויה האלפינית בחרנו לסוב לאחור ושבנו לקרון הריק. נפרדנו מן הרכבת והכרטיסן בתחנת Drei Annen Hohne, והסתפקנו בשיטוט מהנה בשבילי היער המושלגים בגובה של 600 מטרים. לא בכדי משמעותו של השם "הרץ" בשפת המקום הוא יער-הררי. הרי ההרץ הם מכשול בפני הרוחות והעננים הבאים ממערב ולכן הם עתירי גשמים האחראים לצמחייה עשירה, שפע נחלים, נקיקים, מפלים ואף אגמים אחדים.
לאחר התנסות קצרה בחוויה האלפינית בחרנו לסוב לאחור ושבנו לקרון הריק. נפרדנו מן הרכבת והכרטיסן בתחנת Drei Annen Hohne, והסתפקנו בשיטוט מהנה בשבילי היער המושלגים בגובה של 600 מטרים. לא בכדי משמעותו של השם "הרץ" בשפת המקום הוא יער-הררי. הרי ההרץ הם מכשול בפני הרוחות והעננים הבאים ממערב ולכן הם עתירי גשמים האחראים לצמחייה עשירה, שפע נחלים, נקיקים, מפלים ואף אגמים אחדים.
מלון מומלץ בהרי ההרץ
מלון שלוסברג גרני (Schlossberg Hotel Garni) שבו בחרנו להתארח נמצא בפאתי הרי ההרץ, בעיירה המזרח-גרמנית לשעבר ורניגרודה (Wernigerode). המלון שוכן למרגלות טירת ורניגרודה (Wernigerode Castle), אשר נבנתה לראשונה במאה ה-12 וגרסתה הנוכחית והמפוארת הושלמה במאה ה-19. על שיפוץ הטירה הופקד אז האדריכל קרל פרוהלינג, שעבור שירותיו קיבל מהבעלים, הרוזן אוטו זו סטולברג-ורניגרודה, אישור לבנות לעצמו בית על גבעת הטירה ("שלוסברג"). הווילה היפה עברה מספר גלגולים לאחר מותו של פרוהלינג, עד שלבסוף הוסבה יחד עם בית המשרתים שלידה למלון, תוך הקפדה על שימור המבנים ההיסטוריים.
בתי מלון נוספים באזור הרי ההרץ
מלון שלוסברג גרני אשר למרגלות טירת ורניגרודה, בתקופה ירוקה יותר של השנה
(צילום:
ורניגרודה – העיירה הצבעונית של הרי ההרץ
תמונה אחרת נראתה לנו קודם לכן בבואנו לוורניגרודה. הכביש הנכנס לעיירה חולף דרך שיכונים המזכירים את עיירות הפיתוח שבנגב משנות ה-60. רק כשחודרים אל ליבה של העיירה מגלים שמדובר באוצר ארכיטקטוני. ההסבר לכך הוא פשוט: ורניגרודה לא נפגעה במלחמת העולם וכיוון שנותרה בחלקה המזרחי של גרמניה, כרישי הנדל"ן לא נגסו בה. חלק מן המבנים הגותיים ברחובותיה המרכזיים, שעברו בשלום שריפות אחדות שפקדוה למרות שנבנו מעץ, הם בני מאות שנים. לא בכדי מכנים אותה כ"עיירה הצבעונית של הרי ההרץ".
בולט מבין המבנים הללו בית העירייה (Rathaus) שנבנה ב-1498 וממוקם כצפוי בכיכר השוק (Marktplatz), שם ממוקמת גם לשכת התיירות המקומית. הבניין הוא דוגמה אופיינית ומצועצעת למבנים שקירותיהם נתמכים בקורות עץ – "בתי טימבר" (Timber-Framed Houses). ברחוב הראשי תמצאו בתים נוספים דוגמתו וכך גם ברחובות הנושקים לו. חובבי הקניות יגלו כאן חנויות ייחודיות המציעות חפצי נוי ואומנות אופייניים לאזור, מעץ ופורצלן. בילוי הערב הטוב ביותר כאן הוא יציאה למסעדה, וכאלה המתמחות במטבח גרמני יש לא מעט.
בתי מלון בעיירה ורניגרודה
בית העירייה בכיכר השוק של ורניגרודה (צילום: Lunamrina)
בתי טימבר במרכז ורניגרודה (צילום: VanderWolf-Images)
בעקבות המכשפות של הרץ
מחלונות הראווה בוורניגרודה מציצות על העוברים ושבים בובות מכשפה בגדלים שונים, שמקורן באגדות שנשתמרו ונפוצו ברחבי אירופה על "מכשפות ההרץ". הרפתקאותיהן של המכשפות מגיעות לשיא באירוע המתרחש בעיירות ההרץ ועל פסגת הברוקן בלילה שבין אפריל למאי. בתאריך זה ציינו התושבים המקומיים, עוד בטרם הופעת הנצרות, את תחילת האביב. באותו לילה, מספרות האגדות, התעופפו המכשפות למפגש עם אדונן השטן על פסגת ההר.
בליל ה-1 במאי מציינים בגרמניה (ובמדינות אירופאיות נוספות) את ליל ולפורגיס (Walpurgisnacht) אשר במסגרתו מתקיימים מצעד ו"מחול המכשפות", זכר להילולה של המכשפות והשטן. כחלק מן החגיגה יורדת "רכבת המכשפות" מפסגת הברוקן דרך העיירה שירקה (Schierke) – גם שם מתקיימת חגיגה – ועד לוורניגרודה. ככלל, המכשפות נעשו לחלק מתעשיית התיירות, וציור של מכשפה הרוכבת על מטאטא נעשה לסמלו המסחרי של האזור. מיטיבי הלכת אגב יכולים לצעוד במשך ימים אחדים כמאה קילומטרים לאורכו של "מסלול המכשפות" (The Harz Witches Trail).
כתבה על טיול באירופה בעקבות המכשפות
מצעד המכשפות וחגיגות ליל ולפורגיס בעיירות ורניגרודה ושירקה
העיירה קוודלינבורג – מופת של שימור
עיירה נוספת שהשתמרה היטב בחלק המזרח-גרמני לשעבר היא קוודלינבורג (Quedlinburg), ובה למעלה מ-700 מבנים היסטוריים לשימור. חובבי בונבוניירות ארכיטקטוניות ישוטטו ברחובותיה בהנאה בין 1,200 בתי הטימבר המקושטים, הכנסיות הגותיות ומגדלי השמירה לאורך חומתה. גם בקוודלינבורג כיכר השוק ובית העירייה הם אובייקט צילומי מבוקש, לצד גבעת הטירה (Schlossberg), ובה מוזיאון (Schlossmuseum), כנסייה קולגיאלית (Stiftskirche St. Servatius) וגנים יפים. בזכות הטירה, הכנסייה ומרכז העיירה ההיסטורי, הוכרזה קוודלינבורג כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
בתי מלון בעיירה קוודלינבורג | כתבה על טירות בגרמניה
בית העירייה בכיכר השוק של קוודלינבורג (צילום: Animaflora)
גבעת הטירה ב קוודלינבורג (צילום: tilialucida)
העיירה גוסלאר – בסיס לטיולים בהרי ההרץ
אי אפשר לשהות בהרי ההרץ או לספר עליהם מבלי להזכיר את העיירה האימפריאלית לשעבר גוסלאר (Goslar). כמו ורניגרודה וקוודלינבורג, גם גוסלאר ממוקמת בשולי ההרץ מצפון לרכסי ההרים, אך לעומתן היא הייתה בשטחה של גרמניה המערבית. למרות זאת, היא השתמרה היטב בזכות עברה המפורסם. במאה ה-12 הייתה גוסלאר חלק מברית ערי הנזה, כשמעמדה בא לה בזכות העושר שהזרימו מכרות הנחושת, העופרת והכסף. היא משופעת בבתי טימבר מפוארים, והמרכז ההיסטורי שלה הוכרז גם הוא על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
לא נפתיע כשנאמר שכיכר השוק, בית העירייה וכנסיית השוק (Marktkerk) הם נקודת התחלה לשיטוט ברחובותיה, ואל תוותרו גם על ביקור בארמון הקיסרי (Kaiserpfalz). הגרסה האחרונה של ארמון זה נבנתה לאחר איחודה של גרמניה בידי ביסמארק ב-1870, ואופוריית האירוע מצאה בו ביטוי. עבור הגרמנים הבאים לטייל ולנפוש בהרץ, גוסלאר היא העיירה המרכזית המשמשת בסיס לטיולים באזור. כבישי נוף יש שם בשפע, ובפארק הלאומי ואף מחוץ לגבולותיו מצויים שפע של מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים.
בתי מלון בעיירה גוסלאר
מרכז העיירה גוסלאר, המהווה בסיס לטיולים בהרי ההרץ (צילום: Marlen Juergens)
הארמון הקיסרי של גוסלאר (צילום: CC Holger Uwe Schmitt)
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »
מסלול טיול בין עיירות הרץ נוספות
טיול יום מומלץ באזור הרץ מתחיל בביקור בגוסלאר, וממשיך לעיירה קלאוסטל-זלרפלד (Clausthal-Zellerfeld) – בירת המכרות של ההרץ, שגם מתגאה בכנסיית העץ הגדולה שלה (Market Church of the Holy Spirit), שבנייתה נסתיימה ב-1642. משם תוליך דרך שמספרה 242 לכיוון סנקט אנדראסברג (Sankt Andreasberg), המפורסמת בזכות מכרה הכסף סמסון (Grube Samson) שפעל כאן במשך כ-400 שנה עד 1910, והוכרז מאה שנה לאחר מכן כאתר מורשת עולמית. העיירה הבאה, בראונלגה (Braunlage), היא מרכז סקי וממנה ניתן להמשיך צפונה לעבר ורניגרודה. כאן אפשר לנסות דרך אחרת לחצות את הרי ההרץ מצפון לדרום – באמצעות רכבת הקיטור שהזכרנו בתחילת הכתבה, אשר יוצאת מוורניגרודה ומגיעה עד העיר נורדהאוזן (Nordhausen).
כנסיית העץ בכיכר השוק של קלאוסטל-זלרפלד (צילום: hpgruesen)
הרי ההרץ – מהרייך השלישי לשגשוג תיירותי
בימי המשטר הנאצי הוקמו בסביבות הרי ההרץ בתי חרושת שניצלו את אוצרות הטבע שנכרו באזור בשירות מכונת המלחמה של הרייך השלישי. עבור עובדי הכפייה הוקמו מספר מחנות, כאשר המפורסם שבהם הוא דורה-מיטלבאו (Dora-Mittelbau) הנמצא בשיפולי הרי ההרץ, בקרבת נורדהאוזן. עברו שם 60,000 אסירים, מרביתם מבוכנוואלד, וכ-20,000 מהם מצאו שם מותם.
ההחלטה על הקמתו של מחנה דורה-מיטלבאו התקבלה במחצית השנייה של 1943, לאחר תבוסת הוורמאכט בסטלינגרד ולאחר נחיתת בעלות הברית על אדמת איטליה. הגעתי לשם ביום ראשון חורפי, במסגרת מסע שבו ניסיתי להבין (בין השאר) מדוע המשיך המשטר הנאצי בתוכנית ההשמדה שדרשה משאבים מרובים בשעה שבעלות הברית איימו על גבולות המולדת הגרמנית.
לביקור בדורה-מיטלבאו היה גם נופך אישי: אימי עברה במחנה בחורף 1944 במהלך הדרך הארוכה שעשתה עם חברותיה מאושוויץ לברגן-בלזן שבצפון גרמניה, שם שוחררה על ידי הבריטים באפריל 1945. למחנה נסעתי עם ידיד מקומי ועם אחייניתו בת ה-14 שביקשה להצטרף. עד אז לא דרכה כף רגלה במחנה ריכוז. בהגיענו לאתר, התברר לי להפתעתי שרבים מבני הארץ הקדישו את יום הראשון שלהם לביקור במחנה ובאתר הזיכרון המטופח, שבמוזיאון שלו אין מצניעים את חלקם של תושבי האזור ברצח העם שהתבצע ליד בתיהם. מזג האוויר היה אפור, ופה ושם נראו כתמי שלג. בחורף 1945-1944 התנאים היו קשים בהרבה.
לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה כונה האזור "מבצר הרץ", כמעוז אחרון להגנתה של גרמניה. ואכן עד ל-7 במאי 1945, יום לפני הכניעה, ישבו שם חיילי האס-אס, מוכנים לקרב אחרון. אלא שמפקדי בעלות הברית בחרו לעוקפם (למעט חילופי אש אחדים) עד למפגש עם הצבא האדום. ארבעה עשורים לאחר מכן, עם סילוקם של כוחות הצבא מן האזור ואיחוד גרמניה מחדש, החלה בתחילת שנות ה-90 לשגשג בהרי ההרץ תעשיית התיירות. כיום, עיירות רבות כאן מציעות בתי מלון ואתרי ספא, בסיסים לטיולים וספורט אתגרי, בקיץ ובחורף, ברגל, בסירה, במגלשיים ובאופניים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
בולט מבין המבנים הללו בית העירייה (Rathaus) שנבנה ב-1498 וממוקם כצפוי בכיכר השוק (Marktplatz), שם ממוקמת גם לשכת התיירות המקומית. הבניין הוא דוגמה אופיינית ומצועצעת למבנים שקירותיהם נתמכים בקורות עץ – "בתי טימבר" (Timber-Framed Houses). ברחוב הראשי תמצאו בתים נוספים דוגמתו וכך גם ברחובות הנושקים לו. חובבי הקניות יגלו כאן חנויות ייחודיות המציעות חפצי נוי ואומנות אופייניים לאזור, מעץ ופורצלן. בילוי הערב הטוב ביותר כאן הוא יציאה למסעדה, וכאלה המתמחות במטבח גרמני יש לא מעט.
בתי מלון בעיירה ורניגרודה
מחלונות הראווה בוורניגרודה מציצות על העוברים ושבים בובות מכשפה בגדלים שונים, שמקורן באגדות שנשתמרו ונפוצו ברחבי אירופה על "מכשפות ההרץ". הרפתקאותיהן של המכשפות מגיעות לשיא באירוע המתרחש בעיירות ההרץ ועל פסגת הברוקן בלילה שבין אפריל למאי. בתאריך זה ציינו התושבים המקומיים, עוד בטרם הופעת הנצרות, את תחילת האביב. באותו לילה, מספרות האגדות, התעופפו המכשפות למפגש עם אדונן השטן על פסגת ההר.
בליל ה-1 במאי מציינים בגרמניה (ובמדינות אירופאיות נוספות) את ליל ולפורגיס (Walpurgisnacht) אשר במסגרתו מתקיימים מצעד ו"מחול המכשפות", זכר להילולה של המכשפות והשטן. כחלק מן החגיגה יורדת "רכבת המכשפות" מפסגת הברוקן דרך העיירה שירקה (Schierke) – גם שם מתקיימת חגיגה – ועד לוורניגרודה. ככלל, המכשפות נעשו לחלק מתעשיית התיירות, וציור של מכשפה הרוכבת על מטאטא נעשה לסמלו המסחרי של האזור. מיטיבי הלכת אגב יכולים לצעוד במשך ימים אחדים כמאה קילומטרים לאורכו של "מסלול המכשפות" (The Harz Witches Trail).
כתבה על טיול באירופה בעקבות המכשפות
בליל ה-1 במאי מציינים בגרמניה (ובמדינות אירופאיות נוספות) את ליל ולפורגיס (Walpurgisnacht) אשר במסגרתו מתקיימים מצעד ו"מחול המכשפות", זכר להילולה של המכשפות והשטן. כחלק מן החגיגה יורדת "רכבת המכשפות" מפסגת הברוקן דרך העיירה שירקה (Schierke) – גם שם מתקיימת חגיגה – ועד לוורניגרודה. ככלל, המכשפות נעשו לחלק מתעשיית התיירות, וציור של מכשפה הרוכבת על מטאטא נעשה לסמלו המסחרי של האזור. מיטיבי הלכת אגב יכולים לצעוד במשך ימים אחדים כמאה קילומטרים לאורכו של "מסלול המכשפות" (The Harz Witches Trail).
כתבה על טיול באירופה בעקבות המכשפות
מצעד המכשפות וחגיגות ליל ולפורגיס בעיירות ורניגרודה ושירקה
העיירה קוודלינבורג – מופת של שימור
עיירה נוספת שהשתמרה היטב בחלק המזרח-גרמני לשעבר היא קוודלינבורג (Quedlinburg), ובה למעלה מ-700 מבנים היסטוריים לשימור. חובבי בונבוניירות ארכיטקטוניות ישוטטו ברחובותיה בהנאה בין 1,200 בתי הטימבר המקושטים, הכנסיות הגותיות ומגדלי השמירה לאורך חומתה. גם בקוודלינבורג כיכר השוק ובית העירייה הם אובייקט צילומי מבוקש, לצד גבעת הטירה (Schlossberg), ובה מוזיאון (Schlossmuseum), כנסייה קולגיאלית (Stiftskirche St. Servatius) וגנים יפים. בזכות הטירה, הכנסייה ומרכז העיירה ההיסטורי, הוכרזה קוודלינבורג כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
בתי מלון בעיירה קוודלינבורג | כתבה על טירות בגרמניה
בית העירייה בכיכר השוק של קוודלינבורג (צילום: Animaflora)
גבעת הטירה ב קוודלינבורג (צילום: tilialucida)
העיירה גוסלאר – בסיס לטיולים בהרי ההרץ
אי אפשר לשהות בהרי ההרץ או לספר עליהם מבלי להזכיר את העיירה האימפריאלית לשעבר גוסלאר (Goslar). כמו ורניגרודה וקוודלינבורג, גם גוסלאר ממוקמת בשולי ההרץ מצפון לרכסי ההרים, אך לעומתן היא הייתה בשטחה של גרמניה המערבית. למרות זאת, היא השתמרה היטב בזכות עברה המפורסם. במאה ה-12 הייתה גוסלאר חלק מברית ערי הנזה, כשמעמדה בא לה בזכות העושר שהזרימו מכרות הנחושת, העופרת והכסף. היא משופעת בבתי טימבר מפוארים, והמרכז ההיסטורי שלה הוכרז גם הוא על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
לא נפתיע כשנאמר שכיכר השוק, בית העירייה וכנסיית השוק (Marktkerk) הם נקודת התחלה לשיטוט ברחובותיה, ואל תוותרו גם על ביקור בארמון הקיסרי (Kaiserpfalz). הגרסה האחרונה של ארמון זה נבנתה לאחר איחודה של גרמניה בידי ביסמארק ב-1870, ואופוריית האירוע מצאה בו ביטוי. עבור הגרמנים הבאים לטייל ולנפוש בהרץ, גוסלאר היא העיירה המרכזית המשמשת בסיס לטיולים באזור. כבישי נוף יש שם בשפע, ובפארק הלאומי ואף מחוץ לגבולותיו מצויים שפע של מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים.
בתי מלון בעיירה גוסלאר
מרכז העיירה גוסלאר, המהווה בסיס לטיולים בהרי ההרץ (צילום: Marlen Juergens)
הארמון הקיסרי של גוסלאר (צילום: CC Holger Uwe Schmitt)
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »
מסלול טיול בין עיירות הרץ נוספות
טיול יום מומלץ באזור הרץ מתחיל בביקור בגוסלאר, וממשיך לעיירה קלאוסטל-זלרפלד (Clausthal-Zellerfeld) – בירת המכרות של ההרץ, שגם מתגאה בכנסיית העץ הגדולה שלה (Market Church of the Holy Spirit), שבנייתה נסתיימה ב-1642. משם תוליך דרך שמספרה 242 לכיוון סנקט אנדראסברג (Sankt Andreasberg), המפורסמת בזכות מכרה הכסף סמסון (Grube Samson) שפעל כאן במשך כ-400 שנה עד 1910, והוכרז מאה שנה לאחר מכן כאתר מורשת עולמית. העיירה הבאה, בראונלגה (Braunlage), היא מרכז סקי וממנה ניתן להמשיך צפונה לעבר ורניגרודה. כאן אפשר לנסות דרך אחרת לחצות את הרי ההרץ מצפון לדרום – באמצעות רכבת הקיטור שהזכרנו בתחילת הכתבה, אשר יוצאת מוורניגרודה ומגיעה עד העיר נורדהאוזן (Nordhausen).
כנסיית העץ בכיכר השוק של קלאוסטל-זלרפלד (צילום: hpgruesen)
הרי ההרץ – מהרייך השלישי לשגשוג תיירותי
בימי המשטר הנאצי הוקמו בסביבות הרי ההרץ בתי חרושת שניצלו את אוצרות הטבע שנכרו באזור בשירות מכונת המלחמה של הרייך השלישי. עבור עובדי הכפייה הוקמו מספר מחנות, כאשר המפורסם שבהם הוא דורה-מיטלבאו (Dora-Mittelbau) הנמצא בשיפולי הרי ההרץ, בקרבת נורדהאוזן. עברו שם 60,000 אסירים, מרביתם מבוכנוואלד, וכ-20,000 מהם מצאו שם מותם.
ההחלטה על הקמתו של מחנה דורה-מיטלבאו התקבלה במחצית השנייה של 1943, לאחר תבוסת הוורמאכט בסטלינגרד ולאחר נחיתת בעלות הברית על אדמת איטליה. הגעתי לשם ביום ראשון חורפי, במסגרת מסע שבו ניסיתי להבין (בין השאר) מדוע המשיך המשטר הנאצי בתוכנית ההשמדה שדרשה משאבים מרובים בשעה שבעלות הברית איימו על גבולות המולדת הגרמנית.
לביקור בדורה-מיטלבאו היה גם נופך אישי: אימי עברה במחנה בחורף 1944 במהלך הדרך הארוכה שעשתה עם חברותיה מאושוויץ לברגן-בלזן שבצפון גרמניה, שם שוחררה על ידי הבריטים באפריל 1945. למחנה נסעתי עם ידיד מקומי ועם אחייניתו בת ה-14 שביקשה להצטרף. עד אז לא דרכה כף רגלה במחנה ריכוז. בהגיענו לאתר, התברר לי להפתעתי שרבים מבני הארץ הקדישו את יום הראשון שלהם לביקור במחנה ובאתר הזיכרון המטופח, שבמוזיאון שלו אין מצניעים את חלקם של תושבי האזור ברצח העם שהתבצע ליד בתיהם. מזג האוויר היה אפור, ופה ושם נראו כתמי שלג. בחורף 1945-1944 התנאים היו קשים בהרבה.
לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה כונה האזור "מבצר הרץ", כמעוז אחרון להגנתה של גרמניה. ואכן עד ל-7 במאי 1945, יום לפני הכניעה, ישבו שם חיילי האס-אס, מוכנים לקרב אחרון. אלא שמפקדי בעלות הברית בחרו לעוקפם (למעט חילופי אש אחדים) עד למפגש עם הצבא האדום. ארבעה עשורים לאחר מכן, עם סילוקם של כוחות הצבא מן האזור ואיחוד גרמניה מחדש, החלה בתחילת שנות ה-90 לשגשג בהרי ההרץ תעשיית התיירות. כיום, עיירות רבות כאן מציעות בתי מלון ואתרי ספא, בסיסים לטיולים וספורט אתגרי, בקיץ ובחורף, ברגל, בסירה, במגלשיים ובאופניים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
בתי מלון בעיירה קוודלינבורג | כתבה על טירות בגרמניה
אי אפשר לשהות בהרי ההרץ או לספר עליהם מבלי להזכיר את העיירה האימפריאלית לשעבר גוסלאר (Goslar). כמו ורניגרודה וקוודלינבורג, גם גוסלאר ממוקמת בשולי ההרץ מצפון לרכסי ההרים, אך לעומתן היא הייתה בשטחה של גרמניה המערבית. למרות זאת, היא השתמרה היטב בזכות עברה המפורסם. במאה ה-12 הייתה גוסלאר חלק מברית ערי הנזה, כשמעמדה בא לה בזכות העושר שהזרימו מכרות הנחושת, העופרת והכסף. היא משופעת בבתי טימבר מפוארים, והמרכז ההיסטורי שלה הוכרז גם הוא על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
לא נפתיע כשנאמר שכיכר השוק, בית העירייה וכנסיית השוק (Marktkerk) הם נקודת התחלה לשיטוט ברחובותיה, ואל תוותרו גם על ביקור בארמון הקיסרי (Kaiserpfalz). הגרסה האחרונה של ארמון זה נבנתה לאחר איחודה של גרמניה בידי ביסמארק ב-1870, ואופוריית האירוע מצאה בו ביטוי. עבור הגרמנים הבאים לטייל ולנפוש בהרץ, גוסלאר היא העיירה המרכזית המשמשת בסיס לטיולים באזור. כבישי נוף יש שם בשפע, ובפארק הלאומי ואף מחוץ לגבולותיו מצויים שפע של מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים.
בתי מלון בעיירה גוסלאר
לא נפתיע כשנאמר שכיכר השוק, בית העירייה וכנסיית השוק (Marktkerk) הם נקודת התחלה לשיטוט ברחובותיה, ואל תוותרו גם על ביקור בארמון הקיסרי (Kaiserpfalz). הגרסה האחרונה של ארמון זה נבנתה לאחר איחודה של גרמניה בידי ביסמארק ב-1870, ואופוריית האירוע מצאה בו ביטוי. עבור הגרמנים הבאים לטייל ולנפוש בהרץ, גוסלאר היא העיירה המרכזית המשמשת בסיס לטיולים באזור. כבישי נוף יש שם בשפע, ובפארק הלאומי ואף מחוץ לגבולותיו מצויים שפע של מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים.
בתי מלון בעיירה גוסלאר
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות » טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים » הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »
מסלול טיול בין עיירות הרץ נוספות
טיול יום מומלץ באזור הרץ מתחיל בביקור בגוסלאר, וממשיך לעיירה קלאוסטל-זלרפלד (Clausthal-Zellerfeld) – בירת המכרות של ההרץ, שגם מתגאה בכנסיית העץ הגדולה שלה (Market Church of the Holy Spirit), שבנייתה נסתיימה ב-1642. משם תוליך דרך שמספרה 242 לכיוון סנקט אנדראסברג (Sankt Andreasberg), המפורסמת בזכות מכרה הכסף סמסון (Grube Samson) שפעל כאן במשך כ-400 שנה עד 1910, והוכרז מאה שנה לאחר מכן כאתר מורשת עולמית. העיירה הבאה, בראונלגה (Braunlage), היא מרכז סקי וממנה ניתן להמשיך צפונה לעבר ורניגרודה. כאן אפשר לנסות דרך אחרת לחצות את הרי ההרץ מצפון לדרום – באמצעות רכבת הקיטור שהזכרנו בתחילת הכתבה, אשר יוצאת מוורניגרודה ומגיעה עד העיר נורדהאוזן (Nordhausen).
כנסיית העץ בכיכר השוק של קלאוסטל-זלרפלד (צילום: hpgruesen)
הרי ההרץ – מהרייך השלישי לשגשוג תיירותי
בימי המשטר הנאצי הוקמו בסביבות הרי ההרץ בתי חרושת שניצלו את אוצרות הטבע שנכרו באזור בשירות מכונת המלחמה של הרייך השלישי. עבור עובדי הכפייה הוקמו מספר מחנות, כאשר המפורסם שבהם הוא דורה-מיטלבאו (Dora-Mittelbau) הנמצא בשיפולי הרי ההרץ, בקרבת נורדהאוזן. עברו שם 60,000 אסירים, מרביתם מבוכנוואלד, וכ-20,000 מהם מצאו שם מותם.
ההחלטה על הקמתו של מחנה דורה-מיטלבאו התקבלה במחצית השנייה של 1943, לאחר תבוסת הוורמאכט בסטלינגרד ולאחר נחיתת בעלות הברית על אדמת איטליה. הגעתי לשם ביום ראשון חורפי, במסגרת מסע שבו ניסיתי להבין (בין השאר) מדוע המשיך המשטר הנאצי בתוכנית ההשמדה שדרשה משאבים מרובים בשעה שבעלות הברית איימו על גבולות המולדת הגרמנית.
לביקור בדורה-מיטלבאו היה גם נופך אישי: אימי עברה במחנה בחורף 1944 במהלך הדרך הארוכה שעשתה עם חברותיה מאושוויץ לברגן-בלזן שבצפון גרמניה, שם שוחררה על ידי הבריטים באפריל 1945. למחנה נסעתי עם ידיד מקומי ועם אחייניתו בת ה-14 שביקשה להצטרף. עד אז לא דרכה כף רגלה במחנה ריכוז. בהגיענו לאתר, התברר לי להפתעתי שרבים מבני הארץ הקדישו את יום הראשון שלהם לביקור במחנה ובאתר הזיכרון המטופח, שבמוזיאון שלו אין מצניעים את חלקם של תושבי האזור ברצח העם שהתבצע ליד בתיהם. מזג האוויר היה אפור, ופה ושם נראו כתמי שלג. בחורף 1945-1944 התנאים היו קשים בהרבה.
לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה כונה האזור "מבצר הרץ", כמעוז אחרון להגנתה של גרמניה. ואכן עד ל-7 במאי 1945, יום לפני הכניעה, ישבו שם חיילי האס-אס, מוכנים לקרב אחרון. אלא שמפקדי בעלות הברית בחרו לעוקפם (למעט חילופי אש אחדים) עד למפגש עם הצבא האדום. ארבעה עשורים לאחר מכן, עם סילוקם של כוחות הצבא מן האזור ואיחוד גרמניה מחדש, החלה בתחילת שנות ה-90 לשגשג בהרי ההרץ תעשיית התיירות. כיום, עיירות רבות כאן מציעות בתי מלון ואתרי ספא, בסיסים לטיולים וספורט אתגרי, בקיץ ובחורף, ברגל, בסירה, במגלשיים ובאופניים.
מידע נוסף
כתבות נוספות
הרי ההרץ – מהרייך השלישי לשגשוג תיירותי
בימי המשטר הנאצי הוקמו בסביבות הרי ההרץ בתי חרושת שניצלו את אוצרות הטבע שנכרו באזור בשירות מכונת המלחמה של הרייך השלישי. עבור עובדי הכפייה הוקמו מספר מחנות, כאשר המפורסם שבהם הוא דורה-מיטלבאו (Dora-Mittelbau) הנמצא בשיפולי הרי ההרץ, בקרבת נורדהאוזן. עברו שם 60,000 אסירים, מרביתם מבוכנוואלד, וכ-20,000 מהם מצאו שם מותם.
ההחלטה על הקמתו של מחנה דורה-מיטלבאו התקבלה במחצית השנייה של 1943, לאחר תבוסת הוורמאכט בסטלינגרד ולאחר נחיתת בעלות הברית על אדמת איטליה. הגעתי לשם ביום ראשון חורפי, במסגרת מסע שבו ניסיתי להבין (בין השאר) מדוע המשיך המשטר הנאצי בתוכנית ההשמדה שדרשה משאבים מרובים בשעה שבעלות הברית איימו על גבולות המולדת הגרמנית.
לביקור בדורה-מיטלבאו היה גם נופך אישי: אימי עברה במחנה בחורף 1944 במהלך הדרך הארוכה שעשתה עם חברותיה מאושוויץ לברגן-בלזן שבצפון גרמניה, שם שוחררה על ידי הבריטים באפריל 1945. למחנה נסעתי עם ידיד מקומי ועם אחייניתו בת ה-14 שביקשה להצטרף. עד אז לא דרכה כף רגלה במחנה ריכוז. בהגיענו לאתר, התברר לי להפתעתי שרבים מבני הארץ הקדישו את יום הראשון שלהם לביקור במחנה ובאתר הזיכרון המטופח, שבמוזיאון שלו אין מצניעים את חלקם של תושבי האזור ברצח העם שהתבצע ליד בתיהם. מזג האוויר היה אפור, ופה ושם נראו כתמי שלג. בחורף 1945-1944 התנאים היו קשים בהרבה.
לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה כונה האזור "מבצר הרץ", כמעוז אחרון להגנתה של גרמניה. ואכן עד ל-7 במאי 1945, יום לפני הכניעה, ישבו שם חיילי האס-אס, מוכנים לקרב אחרון. אלא שמפקדי בעלות הברית בחרו לעוקפם (למעט חילופי אש אחדים) עד למפגש עם הצבא האדום. ארבעה עשורים לאחר מכן, עם סילוקם של כוחות הצבא מן האזור ואיחוד גרמניה מחדש, החלה בתחילת שנות ה-90 לשגשג בהרי ההרץ תעשיית התיירות. כיום, עיירות רבות כאן מציעות בתי מלון ואתרי ספא, בסיסים לטיולים וספורט אתגרי, בקיץ ובחורף, ברגל, בסירה, במגלשיים ובאופניים.
ההחלטה על הקמתו של מחנה דורה-מיטלבאו התקבלה במחצית השנייה של 1943, לאחר תבוסת הוורמאכט בסטלינגרד ולאחר נחיתת בעלות הברית על אדמת איטליה. הגעתי לשם ביום ראשון חורפי, במסגרת מסע שבו ניסיתי להבין (בין השאר) מדוע המשיך המשטר הנאצי בתוכנית ההשמדה שדרשה משאבים מרובים בשעה שבעלות הברית איימו על גבולות המולדת הגרמנית.
לביקור בדורה-מיטלבאו היה גם נופך אישי: אימי עברה במחנה בחורף 1944 במהלך הדרך הארוכה שעשתה עם חברותיה מאושוויץ לברגן-בלזן שבצפון גרמניה, שם שוחררה על ידי הבריטים באפריל 1945. למחנה נסעתי עם ידיד מקומי ועם אחייניתו בת ה-14 שביקשה להצטרף. עד אז לא דרכה כף רגלה במחנה ריכוז. בהגיענו לאתר, התברר לי להפתעתי שרבים מבני הארץ הקדישו את יום הראשון שלהם לביקור במחנה ובאתר הזיכרון המטופח, שבמוזיאון שלו אין מצניעים את חלקם של תושבי האזור ברצח העם שהתבצע ליד בתיהם. מזג האוויר היה אפור, ופה ושם נראו כתמי שלג. בחורף 1945-1944 התנאים היו קשים בהרבה.
לביקור בדורה-מיטלבאו היה גם נופך אישי: אימי עברה במחנה בחורף 1944 במהלך הדרך הארוכה שעשתה עם חברותיה מאושוויץ לברגן-בלזן שבצפון גרמניה, שם שוחררה על ידי הבריטים באפריל 1945. למחנה נסעתי עם ידיד מקומי ועם אחייניתו בת ה-14 שביקשה להצטרף. עד אז לא דרכה כף רגלה במחנה ריכוז. בהגיענו לאתר, התברר לי להפתעתי שרבים מבני הארץ הקדישו את יום הראשון שלהם לביקור במחנה ובאתר הזיכרון המטופח, שבמוזיאון שלו אין מצניעים את חלקם של תושבי האזור ברצח העם שהתבצע ליד בתיהם. מזג האוויר היה אפור, ופה ושם נראו כתמי שלג. בחורף 1945-1944 התנאים היו קשים בהרבה.
לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה כונה האזור "מבצר הרץ", כמעוז אחרון להגנתה של גרמניה. ואכן עד ל-7 במאי 1945, יום לפני הכניעה, ישבו שם חיילי האס-אס, מוכנים לקרב אחרון. אלא שמפקדי בעלות הברית בחרו לעוקפם (למעט חילופי אש אחדים) עד למפגש עם הצבא האדום. ארבעה עשורים לאחר מכן, עם סילוקם של כוחות הצבא מן האזור ואיחוד גרמניה מחדש, החלה בתחילת שנות ה-90 לשגשג בהרי ההרץ תעשיית התיירות. כיום, עיירות רבות כאן מציעות בתי מלון ואתרי ספא, בסיסים לטיולים וספורט אתגרי, בקיץ ובחורף, ברגל, בסירה, במגלשיים ובאופניים.
